איימי פיטי||פאנפיק

ספיישל נטושים ממשיך! פאנפיק שלישי!

--------

"רגע רגע" אמרתי, "אתן אומרות שיש כזה דבר קסם?"

קאירה הביטה בי בבלבול.

"אז איך הגעת לפה?"

"נחבטתי בקיר של התחנה בקינגס קרוס, עליתי על רכבת, והנה אני כאן"

"אז איך יש לך שרביט?" התערבה מליפיסנט

"אני באמת לא יודעת" עניתי

קאירה ומליפיסנט החליפו מבטים. לבסוף, קאריה היא זו שדיברה.

"טוב, אם את באמת קוסמת, ואת בדרך להוגוורטס, כדאי שנספר לך קצת" היא אמרה.

מליפיסנט הנהנה. "מאיפה להתחיל? יש לנו נסיעה שלמה!"

-----

"וואו, רגע! יוניקורנים קיימים! את זה אני חייבת לראות!"

קאירה גלגלה עיניים. "את אומרת את זה על כל דבר שסיפרתי לך"

חשבתי קצת, והנהנתי. "אה, נכון"

רציתי להמשיך לשאול שאלות על מצנפת המיון או צפרדעי השוקולד או כל אחד מהדברים הקסומים שהן סיפרו לי עליהם, אבל הרכבת נעצרה בחריקה.

"האגם הגדול, הנה אני באה!" אמרה קאירה בסיפוק, ויצאה עם זרם התלמידים מהרכבת. אני יצאתי אחריהן, וכמה ילדים לפני, זיהיתי את הנרי, הילד שלעג לי ברכבת.

נדחקתי בין התלמידים, ומיהרתי ללכת את מליפיסנט וקאירה, שחיכו לי ליד סירה. "מה עושים עכשיו?" שאלתי.

מליפיבנט חייכה. "שטים."

------

השיט הזה, היה אחד הדברים האחרונים שרציתי לעשות בעולם הקוסמים.

במשך כל הדרך נאנחתי והקאתי וירקתי עד שלבסוף הגענו.

"קרקע מוצקה! אדמה!" מיהרתי אל החול.

מליפיסנט צחקה, וקאירה גלגלה עיניים.

הלכתי בעקבותיהן ובעקבות זרם התלמידים אל תוך הטירה הגדולה שנפרשה מולנו.

"וואו." זה כל מה שיכולתי להגיד. 

עקבתי אחריהן פנימה, אחרי אישה חמורת סבר שהציגה את עצמה כ'פרופסור מגקונגל'. 

בדרך פנימה, פגשתי נער.

"אני תיאודור. בן למשפחת גריפינדורים. תאמיני לי, שאצלנו את רוצה להיות."

הייתי גאה בעצמי שידעתי מה זה אומר.

לחצתי את ידו. "איימי פיטי."

הוא חייך, והמשיך ללכת.

נכנסנו כולם אל אולם גדול, עצום בגודלו, ובו ארבעה שולחנות ארוכים בארבעה צבעים. זכרתי, שמליפיסנט כינתה אותו 'האולם הגדול', וארבעת השולחנות, הם ארבעת הבתים של הוגוורטס. נעמדנו מתחת לבמה, כשלפתע מצנפת המיון החלה לזמר:

"דמיינו שיש שיר,

דמיינו שיש שיר!

זהו לא שיר בחרוזים,

זהו רק שיר.

כי אין לי כוח לכתוב,

לשבת לכתוב,

את השיר המוצלח,

שממילא יצא גרוע עד מאוד.

אז נסו לדמיין שיר,

אמצו את דמיונכם,

כי המצנפת באמת שרה,

לכל הוגוורטס."

הבטתי בה בפליאה. זה היה מדהים!

וכעת, החל המיון.

"אודייר, מליפיסנט"

מליפיסנט, רועדת כולה, טיפסה על הבמה, והתיישבה על הכסא - המצנפת על ראשה. כעבור כמה שניות, צעקה המצנפת:

"הפלפאף"

תרועות נשמעו משולחן הפלפאף, ומליפיסנט הלכה לשם בבישנות.

"נורדל, תיאודור"

הוא טיפס על הבמה בביטחון. לפני שהמצנפת הונחה על ראשו, כבר נשמעה הצעקה:

"גריפינדור!"

הוא חייך, הולך בביטחון לשולחן האדום-צהוב המריע.

"סורייט, אמה"

נערה שאני לא מכירה, טיפסה על הבמה. במשך כמה שניות המצנפת לא אמרה דבר, אבל לבסוף:

"רייבנקלו!"

"פנומה, קאירה"

קאירה טיפסה על הבמה בביטחון.

"רייבנקלו!"

הנרי התמיין לסלית׳רין, ועוד כמה בנים התמיינות לגריפינדור וסלית׳רין עד שלבסוף, קוטעת את הרהורי, מגקונגל הכריזה:

"פיטי, איימי? מי זו?"

רציתי שהאדמה תבלע אותי. באמת לא הייתי צריכה להיות שם. לבסוף אזרתי אומץ, וצעדתי צעד אחד קדימה. קדתי קידה כושלת, ואמרתי: "אני".

היא הביטה בי בבלבול, אבל לבסוף סימנה לי לעלות.

עליתי על הבמה, והרגשתי את משקל המצנפת על ראשי.

'איימי...' היא לחשה בראשי. 'הממ...'

מה? חשבתי.

'מעולם לא נתקלתי בדבר כזה!'

נלחצתי.

'תרגעי. זו לא ממש בעיה.'

איך?

'את מתאימה לכל הבתים.'

הפרק הקודם