לילי וג'יימס האמת

הם הגיעו להוגוורטס, "ביי" אמר ג'יימס לחבריו "לאן אתה הולך" שאל סיריוס

אבל ג'יימס כבר הלך.

נקודת מבט לילי

אני לא מאמינה! הוא התיישב לידי, ופשוט חייך כאילו לא קרה כלום בינינו בשש שנים האחרונות! "עוף מפה!" אמרה לו סופי חברתי הטובה אבל הוא התעלם ממנה עוף מ-" היא החלה לומר שוב אבל דלתות האולם נפתחו ותלמידי השנה הראשונה נכנסו 

למען האמת לא כל כך הקשבתי למיון. הסתכלתי על ג'יימס, "השתניתי" הוא לחש לי הוא נראה רגוע, רציני, כאילו הוא  באמת השתנה בחופש 'אבל את לא יכולה להתאהב בו!' חשבתי לעצמי 'זה ג'יימס פוטר הפוץ...' אמרתי לעצמי שוב 'אבל מה עם הוא באמת השתנה?' שאלתי את עצמי 'לאאאאא פוצים לא משתנים' עניתי לעצמי 'איך את יודעת?!' שאלתי את עצמי 'תחשבי! מה יגידו עליך?!' אמרתי 'ומה אם לא אכפת לי?!' "טוב די!!" אמרתי והפעם בקול סופי וג'יימס הסתכלו עלי "הוא עשה לך משהו?!" שאלה סופי בזמן שג'יימס שאל "את בסדר" "הכל בסדר" עניתי להם 

מסתבר שבזמן ששקעתי בחלומות בהקיץ המיון כבר הסתיים והאוכל כבר הופיע על השולחנות. ג'יימס להפתעתי במקום לגמור את כל האוכל לקח קצת מזה וקצת מזה, ולמען האמת התנהג בנימוס ועוד פעם החל הריב במוחי 'האם אתן לו הזדמנות' 

נקודת מבט של המספרתתתתתת

 הם גמרו לאכול ועלו לחדר המועדון 'מזל שאני מדריכה ראשית' חשבה לעצמה לילי, לא היה לה כח לקולות הנרגשים של בני האחת עשרה!

"ליידיז פירסט" אמר לה ג'יימס בכניסה לחדר המועדון, לילי רק גילגלה אליו עיינים 'זאת התקדמות' חשב ג'יימס, בדרך כלל לילי הייתה מסתפקת בנזיפה או בכעס אבל היום, רק גלגול עיינים!!.

הוא נכנס למגורי השינה של הבנים והחל ללבוש את הפיג'מה שלו "הנה אתה!" אמר רמוס "איפה היית?" שאל סיריוס "נחשו" השיב להם ג'יימס " עם לילי" ניחש רמוס בחוכמה "אתה יותר חכם ממה שאתה נראה" אמר ג'יימס 

"לילה טוב" אמר ג'יימס

מגורי בנות

לילי לבשה פיג'מה ועלתה למיטת האפריון שלה, מדהים כמה שנער אחד שאותו שנאה במשך שנים יכול להשפיע על מחשבותיה היא כמעט נרדמה כשסופי שאלה אותה "אז מה הוא רצה ממך הפוטר הזה?!" "סתם, בטח סתם להתחנף" היא ענתה לה למרות זהיא ידעה שזה לא נכון, 'הוא באמת השתנה' היא סיכמה את מחשבותיה לבסוף  'אולי אתן לו הזדמנות' 

הפרק הקודם		הפרק הבא