הארי פוטר והנשמה הנסתרת

בחזרה להוגוורטס

~♤~♧~♤~

לאחר כמה שעות לילי התעוררה והתבוננה בחלון.

מבעד לחלון, נראה התהום הגדול שבכניסה להוגוורטס, שמעליו יש גשר שם נוסעת הרכבת. 

אלבוס החל לספר לסקורפיוס שפעם היה במקום התהום ימה די גדולה, ושכשלמדו הוריהם בהוגוורטס, בשנתם הראשונה הימה הייתה עדיין שם.

לילי מעט חששה, כי הייתה לה הרגשה שהרכבת תרד מהפסים, אך לאחר כמה דקות הם הגיעו, קיטור הרכבת הופעל והרכבת נעצרה.

האגריד ניגש לרכבת, ועזר לתלמידים לצאת.

התלמידים הובלו במסודר אל הטירה, וכולם הרגישו פתאום קטנים ליד הטירה הענקית.

"וואו! אני פה, בהוגוורטס. מושלם פה כמו מקודם!!" לילי קיפצה בהתרגשות.

"כן, זה לא סתם. זה הוגוורטס" הוסיף אלבוס.

עד מהרה נתבקשו תלמידי השנה הראשונה ללכת עם האגריד, והם הופרדו משאר התלמידים.

כולם ישבו בשולחן של ביתם, מלבד תלמידי השנה הראשונה, שבדיוק נכנסו עם האגריד.

כל המבטים באולם הופנו אל התלמידים החדשים שנכנסו, והתלמידים החדשים התבוננו סביבם וסקרו את המרחב.

התקרה הראתה שמיים מדומים, מנורות ריחפו באוויר, ארבעה שולחנות ארוכים התפרסו על רוב השטח, ובקצהו היה שולחן חמישי, שהיה לרוחב ולא לאורך כמו שאר השולחנות.

בשולחן השמאלי ביותר, הייתה מפה ירוקה, והתלמידים לבשו גלימות עם שוליים ירוקים וכפתורים ירוקים, זהו שולחן בית סלית'רין, ולילי סקרה אותו טוב טוב כי רצתה למצוא את פניו של אלבוס בין כל הילדים.

אלבוס הסתכל גם הוא עליה.

אלבוס קרץ ללילי, והיא חייכה אליו.

השולחן הבא בתור, בצד השמאלי היה עם מפה תכולה, והתלמידים לבשו גלימות עם שוליים כחולים גם כן, זהו שולחן רייבנקלו.

מהצד השני, צד ימין, היה שולחן גריפינדור, ולילי ישבה שם עם חבריה.

השולחן האחרון מהצד השני, צד ימין, היה שולחן עם מפה צהבהבה, והתלמידים לבשו גלימות עם שוליים צהובים גם כן. זהו היה שולחן הפלאפאף.

לילי ניסתה לחפש פנים מוכרות בין התלמידים אך לא מצאה את ג'יימס.

שררה בחדר הגדול דממה, שלא החזיקה לכל כך הרבה זמן.

הדלת הגדולה נפתחה, ובפתח עמדה לא אחרת מאשר מנרווה מקגונגל.

היא צעדה באיטיות, וכל התלמידים נעצו בה מבטים מופתעים או מתרגשים.

היא הפרה את השתיקה: "שלום לכולם. תלמידים חדשים, וישנים שכבר מכירים אותי. אני יודעת שפרשתי לפנסיה שנה שעברה, אבל שמעתי שחסרה לכם מנהלת ולא עמדתי בפיתוי. אלבוס דמבלדור היה הרבה שנים מנהל כאן, למי שמכיר, ואני הבטחתי לפני 24 שנה שאני אמשיך בדרכו. ובאמת המשכתי, אבל הבנתי שזה לא נחשב שהמשכתי את דרכיו אם עזבתי והשארתי ככה את בית הספר. אז עכשיו, תלמידים יקרים, אני רוצה שנתחיל בטקס המיון!".

מנרווה התיישבה בראש שולחן המורים ונשמה לרווחה, היא אמרה שלום לכל המורים והמשיכה בטקס.

היא הניחה את מצנפת המיון על כיסא העץ, והסבירה: "כל אחד שאני קוראת בשמו, ניגש לפה, שם את המצנפת על ראשו, יושב ומחכה שהיא תמיין אותו".

המיון נגמר, ופרופסור מקגונגל הכריזה שהארוחה מתחילה.

ירקות רבים הונחו על השולחן בקערות זהובות.

לאחר מכן, לחמים רבים ועשירים בטעמים עפו לעבר השולחן.

תבשילים רבים הונחו, סירים, תבלינים, פחמימות, דגנים ומגוון רב של מזונות.

כשהארוחה נגמרה, התלמידים נתבקשו ללכת למיטותיהם.

כל בית גריפינדור, הלך בהובלת התלמידים מהשכבה הבוגרת.

כשהם הגיעו אל הדיוקן של האישה השמנה, אחד המדריכים צעד קדימה ואמר: "לוע הלביאה".

הדיוקן זז הצידה, והתלמידים נכנסו פנימה והגיעו אל חדר המועדון.

בזמן שהתלמידים החדשים הופלאו מהמקום היפה, המדריכים הסבירו על חדרי השינה של הבנים ושל הבנות. בנים בצד ימין, בנות בשמאל.

לילי הייתה כל כך עייפה, ועלתה לחדר הבנות.

היא נשכבה על המיטה ונרדמה.

שאר תלמידי גריפינדור עשו סבב היכרות בחדר המועדון, ואז התלמידים החדשים עלו למיטותיהם ולאט לאט נשארו רק תלמידי השנה החמישית ומעלה בחדר המועדון, ואז הם שתו יחד שמפניה והרימו כוסית לכבוד שנה הלימודים החדשה.

______________________________________________________________________

דבר הכותבת:

הפרק יצא קצר, כי מחקתי קטע ממש ארוך שבסוף לא התאים.

אני מקווה שאהבתם, ואני שמחה שאתם שולחים לי דואר בינשופים זה מאוד משמח שאתם אוהבים את ה"ספר".

אני אשמח שתדרגו את הפאנפיק למעלה, ושתמליצו עליו כדי שהוא יחשף ליותר קוראים ומשתמשים באתר 😚

הפרק הקודם		הפרק הבא