הארי פוטר והטיול הגדול באירופה

פונצ'ו הנחית את העגלה עם שני ההיפוגריפים ברחוב הומה אדם בעיר ויטוריה. מסביבם היו בתים דו קומתיים אדומי גג, ברחוב היה שוק פעיל, והיישר לפניהם התנשא אמפיתיאטרון ענק.
"הוא נראה בן אלפיים שנה", אמר רון. האמפיתיאטרון היה חרוב וחציו היה שבור. באחת הכניסות העתיקות היה בודקה עם עלוני מידע לתיירים וסיורים מודרכים. על זכוכית הבודקה היה שלט גדול - סגור לרגל שיפוצים.
"בטח זה שהוא שבור זה רק אחד הקסמים האלה שאמורים להרחיק מוגלגים, נכון?" שאל רון.
"סי, סי", אמר פונצ'ו, "גם ההיפוגריפים שלנו לדוגמא, נראים למוגלגים כמו סוסים".
פונצ'ו הוביל אותם לעבר הכניסה לאמפי. היה שם פס אדום לבן שחסם את הכניסה. פונצ'ו הרים אותו והם עברו מתחתיו. מעליהם נשמעו קולות מקדחה וצעקות פועלים.
"פונצ'ו, אתה בטוח שזה זה?", שאלה הרמיוני.
"אוך, סניוריטה. פנסרצ'י... פינטה דה לה צ'יזיט", הוא אמר בעצבים, "בואו".
הם פנו ימינה מתחת לקשת וכל רעש הבנייה נעלם ברגע.
מולם הופיע אולם כניסה חדיש והומה אדם. עשרות קופות כרטיסים ניצבו לאורך האולם ושער ענק בסופו הוביל לאמפיתאטרון. מאות קוסמים הסתובבו שם תחת התקרה המקומרת הגבוהה ומאל הנברשות. להקת קוסמים ספרדית עמדה על במה בקצה החדר וניגנה באנרגטיות. כרזות ענק של קרבות הבאסקיסים היו תלויים בכל מקום.
הם הלכו לעבר אחד הקופות.
"זה נראה יותר טוב", אמר רון.
פונצ'ו נפרד מהם שם לשלום והבטיח שיבוא לאסוף אותם בסוף המשחק.
לפניהם בתור עמדו שתי מכשפות צעירות. הרמיוני בחנה אותם בעיון ופתאום צעקה.
"טניה!".
המכשפות הסתובבו וכשראו את הרמיוני צרחו והתחבקו איתה.
"טניה, אלדיה, לא חשבתי שאני אפגוש אתכם עוד פעם", אמרה הרמיוני, ואז הסבירה להארי ורון, "אלה חברות שלי שהכרתי בחופשת סקי שלי לפני שנתיים".
הם עשו הכירות ולחצו ידיים. הרמיוני הציעה שהם ישבו יחד. כולם קנו כרטיסים ויצאו לאמפיתאטרון הענק, שם עמדו להתחיל הקרבות. הם עלו והתיישבו במושבים יחסית גבוהים, והרמיוני השלימה עם חברותיה את כל החויות שעברו עליה מאז נפרדו. הבנות מאוד התרשמו מהסיפור על המלחמה בוולדמורט.
כרוז הודיע שהקרבות עומדים להתחיל עוד כמה דקות.
"אתה חושב שהם יצטרפו אלינו לטיול?" שאל רון את הארי בשקט. החברות של הרמיוני בהחלט נראו חמודות.
הארי הניד בכתפיו.
"אווו, תראו", אמרה אלדיה והצביעה למטה. לרחבה יצאו צוות הלוחמים לבושי הגלימות והקהל הריע. היו שם כמה אלפי מקומות צפייה ורובם היו מלאים. הכרוז אמר משהו בספרדית על סוג המפלצות שהלוחמים ילחמו בהם היום. הקהל שרק בהתפעלות ומחא כפיים.
רוב הלוחמים חזרו פנימה ורק לוחם אחד נשאר.
"קוראים לו חיזוטו", אמרה אלדיה, "גם אתמול הוא היה ראשון. הוא הלוחם הכי טוב מביניהם".
הלוחם קד קידה לקהל והפנה את פניו לשער המפלצות. השער נפתח והקהל נשם עמוק.
שאגה נשמעה וטניה פלטה צווחה. מתוך האפלה יצא קרנף ענק בעל כנפיים מלאות דוקרנים.
"זה באסקיס, אחד גדול דווקא", הסבירה אלדיה.
הבאסקיס התחיל לרוץ לעבר חיזוטו. חיזוטו הטה את הגלימה שלו וכרע על הרחבה. הבאסקיס המשיך להתקרב ופרס את קוצי כנפיו.
חיזוטו שלף מתוך הגלימה שלו מטה עץ גדול.
הבאסקיס שאג ועמד להכנס בו.
חיזוטו קפץ והכה בראש הבאסקיס ונשמע קול נפץ. אור כתום פרץ מהמטה. הבאסקיס המשיך מהתנופה וחיזוטו נחת מאחוריו.
הקהל הריע.
חיזוטו נעמד והמשיך. כל פעם היה נראה שהבסקיס כמעט פוגע בחיזוטו, וכל פעם חיזוטו ברח ברגע האחרון והכה אותו. בסוף חיזוטו הנחית מכה חזקה והבאסקיס נפל.
הקהל יצא מכליו. השופטים נתנו לחיזוטו ציון והוא קד קידה וחזר פנימה.
"מה אתם אומרות," שאלה הרמיוני את חברותיה. "אולי תצטרפו אלינו לטיול להר אנדו? אנחנו עולים למשכן המאגים..."
"נראה אחרי המשחק", אמרה טניה ומחאה כפיים, "רגע, הר אנדו? גם אנחנו הולכות לשם!"

הפרק הקודם		הפרק הבא