חייה של אמנדה

  מוקדש לLaor

לאמנדה לא היה זמן לבדוק את הפאנפיק למחרת.

אבל לא היה אכפת לה, בגלל שקרה משהו שהשכיח ממנה לגמרי את הפאנפיק. היום שלה התחיל כמו תמיד. אמא שלה מעירה אותה בשש בבוקר, היא חוזרת לישון, היא מתעוררת מאוחר, היא ממהרת בטירוף כדי לא לפספס את האוטובוס, היא מפספסת אותו, היא רודפת אחרי האוטובוס שלושה רחובות עד שהאוטובוס עוצר, היא עולה במהירות ומגלה שאין מושב פנוי, היא עומדת באוטובוס, הנהג צועק עליה לשבת, היא צועקת שכל המקומות תפוסים והם ממשיכים לצרוח אחד על השני עד שהם מגיעים לבית הספר, ושם היא מגלה שהיא שכחה להכין שיעורי בית (אבל זה כבר סיפור אחר.) בהפסקה כבר התחילו העניינים להסתבך. היא דיברה עם נטשה בחצר, כשפתאום הנרי דקלון ניגש אליהן. "תגידי, אמנדה, זה נכון שאת לא מתרחצת ובגלל זה את כל כך מגעילה לאנשים?" הוא שאל בסקרנות. הנרי היה בכיתה אלף, והוא היה הילד התמים ביותר בכל בית-הספר. נטשה ידעה שהוא לא מתכוון לזה באמת, בטח הוא שמע את הבנים הדוחים מכיתה ו' שלוש מלכלכים על אמנדה והחליט לבדוק אם זה נכון. אבל גם שאלה בתום לב הספיקה כדי להרגיז את אמנדה בטירוף. היא הפילה את הנרי אל הקרקע והצמידה אותו לאדמה. "תתנצל!" צעקה אמנדה. הנרי צרח וניסה להשתחרר אבל אמנדה הייתה הרבה יותר חזקה ממנו. נטשה ניסתה להפריד בניהם אבל ידעה שזה לא יצליח. כשמישהו מרגיז את אמנדה כל כך היא לא מפגינה רחמים. אמנדה המשיכה לרתק את הנרי לרצפה עוד כמה דקות עד שפתאום נשמע קול קר כמו קרח אומר "מה קורה פה?!"

הפרק הקודם