הקוסמים הישראלים

שירלי הרגישה שגופה מסתחרר במהירות. היא אחזה בידה את ידו האיתנה של דודה.

ואז- הם הגיעו. בפעם הראשונה בחייה, שירלי הרגישה שייכת. היא תמיד הייתה ה'ילדה המוזרה' שאף  אחד לא רצה להתקרב אליה. לא לירז, לא שיר, לא נדב...

תמיד מסביבה כולם היו איקסמים, כלומר ללא כוחות קסם. לפחות ככה אמרו...

ועכשיו- במדרחוב שארן- כולם, כולל כולם, קוסמים ומכשפות!

שירלי רצה מחלון הראווה של חנות הקווידיץ', מציינת לעצמה בלב לחזור לשם, אל חלון הראווה של ספרי הלימוד, אל חנות הממתקים...

אמה של שירלי אמרה לה: "שירלי, רוצה לקנות גלימה?"

"לקנות גלימה? ברור שאני רוצה לקנות גלימה! מה השאלה? וואו! יהיה ל גלימה משל עצמי!" צווחה שירלי בהתרגשות.

שירלי הביטה מעלה וראתה את השלט בכניסה לחנות:

גלימות לקוסמים ולמכשפות- קונים אצל המומחיות

שיר שירה ואשירה- נכין לכם גלימה, ויחד נשירה!

שירלי ואמה נכנסו אל חנות הגלימות. כשנכנסו, שמעו מוזיקה נעימה...

"מי רוצה גלימה יפיפיה?

שחורה לתלמידים, למסיבות קנו גם כחולה,

יש לנו פה גם סגולה וירוקה,

קנו בהמוניכם, גלימות לכל קוסם

לקטנטנות- למבוגרות, כולן כולן שוות!"

"ומה איתך יקירתי?" שאלה שיר המוכרת את שירלי "אף פעם לא ראיתי אותך קודם פה" אמרה. ואז הבחינה באמה של שירלי וקרצה לה. "גברת גולדשטיין,  אז זאת הבת שסיפרת לי עליה? היא מאוד נימוסית, הילדה שלך..." אמרה ואז פנתה אל שירלי: "אז, את עולה לכיתה ז' יקירתי?" שאלה אותה. שירלי הנהנה בהתרגשות. אף פעם לא התייחסו אליה בחום כזה מחוץ לבית... שירלי התחילה למדוד מספר גלימות, ולבסוף- מצאה אחד שמתאים לה.

היא לבשה את אחת הגלימות שאמה קנתה לה ויצאה אל המדרחוב ההומה בהתרגשות.

"אמא, אפשר לקנות שרביט?" שאלה שירלי את אמה בציפייה. "ברור חמודה! חנות השרביטים שם!" אאמרה והצביעה על חנות נמוכה, עם שלט ישן בו היה כתוב:

משפחת כהן- שרביטים מאז שנת 1234 

שירלי נכנסה בהתרגשות וראתה עוד כמה ילדים, בני גילה, על יד הוריהם, מחפשים מוכר שיעזור להם. שירלי קצת קינאה באלה שהיו עם אבותיהם. אבא שלה לא גר איתם. כל פעם ששאלה את אמה על כך, היא לא הסכימה להגיד, ומיד שינתה נושא. אבל שירלי לא יכלה להמשיך לחשוב על זה, כי מיד ניגש אליה אחד מהמוכרים, שאחר כך אמר לה ששמו משה כהן.

"שלום יקירה" אמר משה כהן והמשיך "לפני שנתחיל לנסות עליך כל מיני שרביטים, עליך למלא שאלון קצר, שנידע מה לנסות קודם." אמר, ונתן לה דף ועיפרון.

שירלי הסתכלה על השאלות:

שם:

שם משפחה:

שם משפחה קודם של אמא:

צבע אהוב:

קסם אהוב:

חיה אהובה:

עוד משהו קטן על עצמך...

שירלי מילאה את השאלון במהירות והגישה אותו למשה.

"צבע אהוב סגול את אומרת? וקסם אהוב? המממ שילוב מאוד ייחודי התשובות פה... טוב, בואי נסי את זה" משה הגיש לה שרביט בגודל בינוני, עם מחזיק סגול. "המחזיקים הם לנוחות, שיהיה קל להחזיק אותם." משה הסביר לשירלי. ברגע ששירלי לקחה מידו את השרביט, הוא חטף אותה בחזרה "לא, זה לא זה" אמר, וכך הוא ושירלי בילו זמן רב במציאת השרביט המתאים, ובינתיים אמה של שירלי, ואחיה, פנו לעבר חנות הספרים, על מנת לקנות את  החוברות של שירלי, ואחיה. עד שהם חזרו, שירלי הספיקה לנפץ את חלון הראווה 38 פעמים,  לכבות את האור 56 פעמים, ולפגוע במשה 398 פעמים. אבל אז הם סוף- סוף מצאו את השרביט הנכון, שהפריח פרחים סגולים יפיהפיים.

לאחר ששילמו על השרביט, הם פנו לעבר חנות החיות, שם בחרה שירלי ינשוף.

לבסוף, פנו את חנות הקווידיץ'. שירלי הביטה בהתרגשות  בחלון הראווה הרחב. "אמא, את יכולה לקנות לי מטאטא? בבקשה!" ולשמחתה של שירלי, ולאכזבתו הרבה של רועי אחיה, קנתה לה את המטאטא החדיש ביותר, מטאטא המחץ 9.

לאחר כל הקניות הנ"ל,  משפחת גולשטיין חזרה לביתה שמחים ומאושרים.

מוזמנים לכתוב הארות, הערות רעיונות להמשכים וכל מה שעולה על דעתבם פה בתגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא