גם אחותי הגדולה קוסמת!

למחרת הם נפגשו בחורשה.

סוורוס עדיין בבגדים המגוחכים שלו, ולילי ופטוניה בשמלות קיץ ירוקות.

כשהגיעו למקום בו קבעו סקר אותן סוורוס.

"ירוק יפה לכן." אמר, ואז הסמיק.

"תודה." אמרו שתי האחיות בתיאום מושלם ואז צחקו.

"אתן תהיו נפלאות בסלית'רין." אמר בביטחון, והחל לקרוע עלים.

"מה זה סלית'רין?" שאלה לילי.

הם התיישבו, וסוורוס הסביר.

הוא הסביר על ארבעת הבתים, על הוגוורטס, על אזקבאן, על הכל.

"סוורוס?" שאלה פטוניה, וראתה איך חיוך קטן עולה בזוויות פיו.

"כן?" שאל.

"הסוהרסנים, אם נעשה קסמים מחוץ לבית הספר, כלומר...." גימגמה פטוניה.

"אתן לא תיכנסו למאסר באזקבאן על זה! אתן יותר מדי..." ואז הסמיק וחזר לקרוע עלים.

"טוב, אז אני רוצה להיות בסלית'רין!" החליטה לילי, ופטוניה הינהנה.

"בואו נקרא אחד לשני בשמות חיבה. זה מה שחברים עושים." אמרה לילי בתמימות.

"אנחנו... חברים?" שאל סוורוס, פניו קורנים.

"כמובן." הנהנה ברוב חשיבות פטוניה.

"אם ככה, אז אני יהיה ליל, כמו תמיד, טוני תישאר טוני, אבל מה שם החיבה שלך?" שאלה לילי, תוהה.

"אתה תהיה סוו!" התלהבה פטוניה.

עכשיו חיוכו של סוורוס נדמה כי סינוור אפילו את השמש.

"אז, סוו, בואו נשבע שנהיה חברים לנצח." חייכ פטוניה, והושיטה את הזרת שלה.

לילי לחצה את זרתה, וסוורוס הצטרף אליהן.

"טוני, סוו, וליל." אמרה לילי בחיוך.

"חברים הכי טובים." השלימה פטוניה.

"לנצח!" גמר סוו, והם צווחו וצחקו, ובילו את כל אחר הצהריים ההוא במשחקים.

הפרק הקודם		הפרק הבא