לילי וג'יימס סודות נחשפים

 פרק 3

 הפרק של היום מוקדש ל-- rlaor -000000- פינקס- אנבת' צ'ייס בת אתנה 1

שהגיבו ראשונים ורובם נרשמו

תודה רבה לכם ממש ריגש אותי לראות את זה.

קריאה נעימה:

נ.מ כללי

"הו הוגוורטס, ציפורים מצייצות-"

"יש לנו שעתיים שיקויים שלושה ימים בשבוע"

"- השמש זורחת-"

"ביום שלישי יש לנו שעת אפס"

"אפילו השמיים מחייכים-"

"יש לנו יותר מחמש שעות עם הסלית'רינים בשבוע"

"אולי דיי כבר להתלונן פיטר?! אתה הורס לי את הרגע" אמר ג'יימס פוטר בזעם.

"מה לעשות שאני ורמוס היחידים שמסתכלים במערכת" השיב לו פיטר בקול צפצפני.

אך למראה המבט הכועס שג'יימס נעץ בו הוא מלמל "רק רציתי שלא תהיו מופתעים, סליחה".                   

הם ירדו מהחדר הישן שלהם לארוחת הערב ולמיון.

כעבור רבע שעה

 --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

נ.מ לילי

ישבתי ליד גרייס בשולחן, אני כל כך רעבה. יום בלי אוכל זה יום מבוזבז.

פרופסור מקגונגל עלתה לבמה כשהיא מרחיפה אחריה שרפרף קטן ואוחזת בידה האחת מקרופון מגילה ונוצה, ובידה השניה מצנפת ישנה.

אבל ידעתי שזו מצנפת המיון.

היא הניחה את השרפרף ועליו המצנפת, ועברה להרחיף את הדף ואת הנוצה, היא החזיקה את המקרופון, והמיון התחיל:

אבל קודם המצנפת לא וויתרה על הזדמנותה לשיר:

בימי עבר, בצעירותי/ כשהוגוורטס אך נוסד,

חשבו ארבעת מייסדיו/ לפעול יחדיו לעד;

הן מטרה רמה אחת/ איחדה, ליכדה אותם:

שבית ספרם הזה יהיה/ הטוב שבעולם.

  'יחדיו נבנה ונלמד!'/ אמרו, מבלי שער

שיום יבוא, וברית רעים/ תופר ללא הכר.

כי סלית'רין וגריפנדור/ נדרו אחוות עולם

והפלפאף ורייבנקלו/ קרבו מקשר דם.

כיצד אם כן נכשל כל זה?/ רעות כיצד הכזיבה?

אני עדה הייתי אז/ ובפניכם ארחיבה:

שח סלית'רין, 'תלמיד רצוי/ יהיה טהור בדם.'

אך רייבנקלו אמרה, 'תמיד/ עדיף תלמיד חכם.'

שח גריפנדור, 'לאמיצים/ ראוי לתת כבוד.'

והפלפאף: 'יבוא כל מי/ שמשתוקק ללמוד.'

כך התווכחו, אך ויכוחם/ לריב לא התפתח,

שכן הוסכם שכל מורה/ את חביביו לוקח:

אם דם טהור היה חשוב/ לסלזאר סלית'רין,

הרי שתלמידי ביתו/ היו רק טהורים.

המבריקים בחבורה/ הלכו לרייבנקלו,

ואלה שגילו גבורה/ הלכו אל גריפנדור.

הפלפאף טובת הלב/ לקחה את כל השאר.

באופן זה, לאורך זמן/ איזון ברור נשמר.

וכך עברו כמה שנים/ של סדר ושלום

אבל אט-אט המחלוקות/ החלו גם לפגום;

בהדרגה זה נגד זה/ נפנו הארבעה,

במקום לתמוך איש ברעו,/ קודשה ההפרדה.

נראה היה שבית ספרם/ ימים לא יאריך,

שכל הטוב נופל קורבן/ לקרע המחריף.

ולבסוף הבוקר בא/ בו סלית'רין עזב.

הריב פסק, אבל שלום/ מלא עוד לא הושב.

מיום שבו מארבעה/ נותרו פה רק שלושה,

ברית הרעות בין הבתים/ בעצם לא חודשה.

מצנפת המיון אני./ הנוהל כבר מוכר:

אומר לכל תלמיד חדש/ לאיזה צד נבחר.

אך השנה אוסיף מלה,/ הסכיתו לדברי:

תוהה אני על התפקיד/ אשר נגזר עלי.

חובה עלי היא לפלג/ לארבעה בתים.

אך מה אם המיון עצמו/ הוא שיוצר תככים?

דעו שיש פה סכנה,/ אזהיר בכל לשון:

כי הוגוורטס לאיום נתון/ מצד אויב חיצון.

כעת חובה להתלכד,/ או שניפול פרודים.

אמרתי את שלי, עכשיו/ ניגש לעניינים."

ישבתי והסתכלתי בעניין רב:

המיון עצמו עבר מאוד מהר.

עכשיו התחילה הסעודה, התגעגעתי לאוכל בהוגוורטס!

אמא מבשלת נחמד אבל אין כמו גמדוני הבית.

כשגמרתי לאכול הלכתי לחדר, הלכתי לחד הנחיצות, מתחמקת בכל דבר אנושי.

אני חייבת לעשות את זה עכשיו, כבר לא עשיתי את זה יומיים.

הלכתי מול הקיר בחדר הנחיצות ומלמלתי כמה משפטים, תיאור של החדר שאני צריכה.

הקיר הפך לדלת ואני נכנסתי למקום יפה, היה בוא אגם גדול והמון צמחים, גם בתוך המים, על הקיר הימני היו תלויות מגבות ובקיר השמאלי היו תמונות של נופים יפים,

זריחה ושקיעה, וילדיםר רצים ומשחקים.

נכנסתי למים באיטיות,

יש לי הרגשה שזו הולכת להיות שנה מפתיע מאוד.

נ.מ כותבת הסיפור (אני)

הו לילי, אין לך מושג כמה את צודקת!

תם... תם.... תםםםםםםםםםם

 -----------------------------------------------------------------------------------

 כמו תמיד מצפה לתגובות כנות ובונות 

השלושה הראשונים שיכתבו תגובה  יוקדש להם הפרק הבא,

סליחה עם יש קצת שגיאות כתיב, פשוט כשאני כותבת אני נכנסת לזה ממש ואני לא שמה לב.

כמובן שאני ממש אשמח עם תרשמו לעדכונים

 שלכם

גליה גולדברג

הפרק הקודם		הפרק הבא