אלבוס סוורוס פוטר

"אתה חושב שכדאי לי ללכת?" שאל אלבוס את פרד באותו הערב.
"אני לא יודע," אמר פרד ופיהק פיהוק רחב.
"נו, אני לא יודע!" קרא אלבוס בהתרגשות גוברת.
"אם זה כל כך חשוב לך אז לך, ומחר תגיד לי איך היה," אמר פרד באדישות והתכסה בשמיכה. "אני הולך לישון."
"טוב, אז אני הולך!" קרא אלבוס בנחישות.
היה חשוך מאוד במסדרונות הטירה, וחשש התגנב לליבו של אלבוס. הוא בדק שוב במפת הקונדסאים שירש מאביו, וגילה שפילץ' היה בדרכו במסדרון שבקומה השלישית.
אלבוס עלה במדרגות הלולייניות עד שהגיע אל המגדל הצפוני - הדבר היחיד שראה היה את הכוכבים מנצנצים בשמיים. פתאום הגיעה מלמטה דמות עטויה ברדס שחור.
"אתה שלחת את המכתב?" שאל אלבוס בקול מפוחד. "שלום, אתה שומע?" שאל שוב בקול רועד.
אך שום קול לא הפר את דממת המוות ששררה במגדל.
אלבוס צעד אחורה באיטיות, עד שלפתע הוא הבחין בתזוזה קלה מצידו של האיש.
"אלבוס סוורוס פוטר," עלה קול מלחשש מהאיש.
"כן?" אלבוס ענה בקול קטוע.
האיש שלף שרביט מגלימתו וכיוון אותו בדיוק אל ליבו של אלבוס.
אלבוס נשטף בגל גדול של אימה.
האיש הלך עוד ועוד לכיוון אלבוס, ודחק אותו אל קצה המגדל. פתאום הוריד את הברדס ושאל: "אתה יודע מי אני?"
"לא," גימגם אלבוס.
"קוראים לי פיטר," אמר האיש. "אני גדלתי בבית היתומים שבו וולדמורט גדל."
פיו של אלבוס נפער בפליאה.
"כן, גם אני היתי קוסם," אמר פיטר כשמבט משועשע פרוש על פניו המכוערים. "דמבלדור הגיע שוב שנה אחרי שהוא אסף את וולדמורט. לא רציתי ללכת להוגוורטס בגלל וולדמורט - לא הייתי ברמה שלו."
"אתה פחדת מוולדמורט לפני שהוא הפך לרע?" שאל אלבוס בתדהמה.
"אתה עדיין לא מבין?" שאל פיטר בייאוש. "אני הערצתי את וולדמורט כל כך - אני הייתי אוכל המוות הראשון! בהשוואה אליי בלטריקס הייתה כלום! אני היחיד שנשאר נאמן לאדון; הלכתי לדורמשטרנג במחשבה להפיץ את האות האפל, ואני הולך לחליף אותו במשימתו האפלה. יום יבוא ווולדמורט יחשב למלך!
ועכשיו, אתה הבן של הארי פוטר?"
אלבוס הבין מיד והתחיל לרוץ מהר ככל יכולתו.
"אבדה קדברה!" צעק פיטר ואור ירוק נורה משרביטו.
אלבוס קפץ ורץ אל המדרגות. לפתע הוא הבחין בפרופסור מקגונגל.
"אלבוס, מה אתה עושה כאן?" שאלה מקגונגל בבהלה.
"פרופסור, יש שם איש משוגע שחושב שהוא אוכל מוות שמנסה להרוג אותי!" ענה אלבוס במהירות.
מינרווה שלפה את שרביטה והתחילה לעלות למעלה.
לאחר דקות ספורות היא חזרה ועל פניה נפרש מבט מבולבל.
"אין שם כלום," היא אמרה. "אתה בטוח בדברייך?"
"אני בטוח," אלבוס ענה בקול תקיף.
"בוא למשרדי," ציוותה מקגונגל בקרירות.
כשהם הגיעו אלבוס סיפר למקגונגל את כל מה שקרה במגדל, וגם על המכתב המסתורי מפיטר.
מינרווה שתקה למשך דקה ארוכה, אך לבסוף אמרה: "אני מבינה. אני רוצה שתלך אל מגדל גריפינדור ואל תצא עוד הלילה."
"כן, פרופסור," אמר אלבוס והלך אל מגדל גריפינדור.



המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא