מכשפת החלומות

למראה הגופה בידיו של הסאטיר נשמתו של מטיאס נעתקה. הוא היה רק ילד, בן לא יותר משתיים עשרה,  בטח מת בדרך למחנה. עשן על מצווארו החרוך והבשר היה מעוכל כמעט לגמרי.
נראה היה שאפילו ללואיס לא היה מה להגיד למראה הגופה, ושום דבר לא היה יכול לגרום לו להפסיק לדבר. באותה מידה, הוא כנראה מעולם לא ראה בן אדם מת במו עיניו. ובטח שלא בצורה כזאת מזוויעה. הוא פתח וסגר את פיו בהלם, מנסה להגיד מילים שלא בקעו משפתיו. שפתו של מטיאס רטטה לרגע לפני שהצליח לדבר בעצמו, "איך זה קרה?" שאל בלחש.
הסאטיר הניד בראשו בחוסר אונים, דמעות זולגות על לחייו. "אני הובלתי אותו אל המחנה- הוא ישן- אני לא יודע מה קרה- הוא- הוא-" הוא פתח בייפחות רמות, לא שהצליח לדבר בכלל מרוב הלם.
לואיס התעשט על עצמו למשמע הבהלה בקולו של הסאטיר. "אני אלך לקרוא לכירון," אמר, ומבלי לבזבז עוד שניה כבר רץ במורד הגבעה לכיוון הבית הגדול, משאיר את מטיאס לנסות להרגיע את הסאטיר ההמום. למזלו, הוא היה יותר טוב עם רגשות מאשר עם ידע. מהר מאוד הצליח להחליש את היפחות הרמות של הסאטיר ליבבות קלושות. באותו הרגע חזר לואיס בריצה במעלה הגבעה וכירון, שנראה נסער בהרבה ממה שמטיאס אי פעם ראה אותו, דהר בעקבותיו על רגלי הסוס שלו.
הקנטאור העיף מבט חטוף בגופה המעלה עשן, ואז פנה להסתכל על הסאטיר המייבב. "איך זה קרה?" שאל, בקולו נימה של דחיפות. הסאטיר הניד בראשו מבלי לענות, אז כירון המשיך בשאלותיו. "זה קרה בזמן שהוא ישן?"
הפעם הסאטיר הרים אליו מבט המום, כאילו הוא לא מאמין שכירון הצליח לקלוע כל כך טוב בניחוש שלו. הוא הנהן ברעד, וכירון הניד בראשו בצער. "כמו שחשבתי."
"איך ידעת שזה מה שקרה?" שאל לואיס, חסר נימוס כהרגלו.
"בדיוק אותו הדבר קרה עם חצוי בן הפייסטוס אתמול בלילה," אמר "אני מניח שכבר שמעתם על זה. אני חושש שמשהו - או מישהו - תוקף חצויים בשנתם."
לרגע אחד השתררה דממה על הגבעה, שהופרה רק בעקבות היבבות החלושות של הסאטיר הבוכה. לבסוף לואיס היה זה שדיבר. "אז זה אומר שצריך לצאת למסע חיפושים?" שאל בהתרגשות.
כירון הניד בראשו בצער, כאילו הוא באמת מצטער על כך שלואיס לא יכול לצאת. "אנחנו לא יכולים לסכן חצויים ככה. לא בלי קצת מידע. וגם אם היינו שולחים מסע חיפושים, אני לא יכול להבטיח לך שתצא."
לואיס משך בכתפיו בניסיון להיראות כאילו זה לא מפריע לו, אבל מטיאס הצליח לראות את האכזבה בעיניו. עמוק בתוכו הוא דווקא שמח שכירון לא מסכים ללואיס לצאת למסע חיפושים, במיוחד לא אחד כזה מסוכן. הוא לא ידע מה הוא יעשה בלעדיו.

•••

בימים הבאים מתו הרבה חצויים, כמעט מכל הביתנים. כולם נמצאו עם גרון שרוף. נראה היה שאפילו כירון מתחיל להתחרט על ההחלטה לא להסכים ללואיס, או לכל אחד אחר, לצאת למסע חיפושים בשביל לעצור את זה.
אבל הכל השתנה יום אחד כשלואיס יצא בריצה מביתן ארס, עשן מסתלסל בצווארו שהיה אדום במידה לא טבעית.
"אני יודע מי עושה את זה!" קרא בהתרגשות, חזק כל כך שכל החצויים שהיו ברחבת הביתנים יכלו לשמוע אותו. "אני יודע מה צריך לעשות! צריך לצאת למסע חיפושים!

הפרק הקודם		הפרק הבא