הוגוורטס בקורונה, קורונה בהוגוורטס

ליבו של רון החסיר פעימה. האם הגיע סוף לימודיו בהוגוורטס? אך לא הספיק לחשוב על משהו נוסף וכבר הם שמעו צעדים נוספים מהמסדרון.

"או פילץ יקירי!" פתח לוקהרט. "תן לי לטפל בהם! לך לחפש את פיבס, שבוודאי עושה צרות!" אמר, ולאחר שפילץ' הלך משם בעצבנות גלויה אמר להארי בלחש:

"הארי ידידי. זהו לא ענין של מה בכך! אינך יכול להסתובב ברחבי הטירה, רק כדי לחפש מראות שתתאמן עליהם על החיוך המושלם! בואו, כולכם" כעת דיבר אל כל החבורה, "אני אלווה אתכם למעונותיכם."

"וואו. זה היה קרוב. אני לא מחבב ממש את לוקהרט, אך אני חייב לציין שהוא הציל אותנו! גם אם איכשהו לא היו מעיפים אותנו מפה, אמא שלי הייתה רוצחת אותי על זה!" אמר רון להארי בלחש.

"ואני רק מודה שלא הייתי צריך לראות את הפרצוף הגועלי של דאדלי שאומר 'וואי! מזל ביש יש לך! הא! תראה מה יצא לך מבית הספר המוזר הזה שלך!'" אמר הארי באנחה.

בינתים פרד וג'ורג' חשבו רק דבר אחד: איך יוכלו להיפטר מלוקהרט. אבל מה לעשות, שלא היה בידיהם דבר....

תוך זמן קצר הם הגיעו לחדר המועדון, שם לוקהרט נפרד מהם: "חברים, אני צריך ללכת, חייבים את עזרתי פה... טוב תעלו למעונות!" ובאלה המילים יצא.

"טוב. אני חושב אין לנו ברירה." אמר רון החיוור. "בואו נעלה למעונות."

והם עלו כולם למעונותיהם.

אני מצטערת שזה היה פרק קצר, זה מין פרק מעבר כזה... ועכשיו שמתי לב שאני במומלצים! עכשיו אני אשתדל להעלות פרקים יותר מהר! ותודה על כל המוטיבציה שאתם נותנים לי! 

הפרק הקודם		הפרק הבא