אוצרות המוות

שקד היה מבולבל, הכול הלך כל כך מהר!

"מה אנחנו עושים פה?" שאל, והביט על היער שסביבו.

"זה יער אלבניה. אנחנו צריכים למצוא כאן את המקום שבו החביא וולדמורט את העטרת." אמרה אנסטסיה.

ג'יימס קפץ בהתרגשות.

"תמיד רציתי לצאת למסע פראי בטבע!" הוא התחיל תכף ומיד לנסות לבנות מחסה, בזמן שאנסטסיה כישפה לחשי הגנה.

אחרי כמה זמן, יצאו שקד ואנסטסיה ליער, בתירוץ שהם מביאים אוכל, כדי להתרחק מג'יימס.

"למה הוא מתנהג כל כך מוזר?" שאל שקד בעוד הוא מביט מרחוק על ג'יימס שניסה להדליק מדורה בעזרת שיפשוף אבנים.

"אבא שלו גם עבר משהו דומה. זה בדם שלו." ענתה נסטסיה.

הם צעדו עמוק ועמוק יותר לתוך היער.

"אז... את טהורת דם?" שאל שקד בניסיון לפתוח שיחה.

"כן." ענתה אנסטסיה.

"אני חצוי דם."

"טוב..."

"את מכירה את ג'יימס?"

שפתיה התהדקו.

"כן. יותר מדי."

"מה-?"

"אנחנו... סוג של אויבים מושבעים." היא נעצרה והצביעה על שיח פטל.

"הנה אוכל, בוא נקטוף."

הם התחילו לקטוף, ושקד המשיך בשיחה: "למה אתם אויבים?"

"הוא כל הזמן מותח אותי. אבל הוא מגזים."

"לדוגמא?"

אנסטסיה לקחה אוויר בנשימה גדולה. "נניח, פעם אחת, הוא מילא את המיטה שלי בפרעושים."

"או."

"ופעם אחת, הוא צבע את כל הבגדים והמצעים שלי בצבעי זהב ואדום."

שקד לא מצא מה להגיד, אז הוא שתק.

"גם, פעם אחרת, הוא עשה קסם אשליה על נייר, ושם לי את זה על הצלחת. הייתי בטוחה שזה סלט, אז אכלתי את זה..."

"אבל למה הוא עושה לך את זה?"

"אני לא יודעת, אולי בגלל שההורים שלנו אויבים מושבעים? אבא שלי הוא דראקו מאלופי. עכשיו אתה בטח תירתע ממני." אמרה.

הם גמרו לקטוף פטל, ופנו לחזור.

"את הבת של הבן הראשון?"

"כן."

"אבל אם ככה, איך שם המשפחה שלך הוא מאלפוי? זה לא היה אמור להיות פברל?"

היא נאנחה.

"לוציוס, סבא שלי, לא גילה לאף אחד מה שם המשפחה האמיתי שלנו, כי משפחת פברל נודעת לשמצה."

"אה." שקד לא מצא משהו אחר להגיד.

כשהם חזרו, ג'יימס הראה להם מבנה קטן שבנה על העץ.

הם אכלו את הפטלים הבשלים, ופנו לישון.

שקד הבחין, שג'יימס ואנסטסיה היו רחוקים ככל שאפשר זה מזה.

"לילה טוב." לחש.

"לילה טוב." ענו לו ביחד.

הפרק הקודם		הפרק הבא