ג'יימס מאלפוי-פוטר

הם העבירו את כל היום בדאגות, בהתלבטויות, בהחלטות ובחרטות.
מתהלכים להם בעצבנות בבית אבל הלב שלהם בהוגוורטס.
דראקו הרגיש שזה לא הוגן כלפי ילדיו האחרים, ולכן שיחק איתם מכל מיני משחקים מוגלגיים מהגן של לילי.
הארי מצדו, ישב במרפסת, סוקר את השמיים ומחכה לינשוף שיבוא ויספר לך שהכול בסדר ושג'יימס מאושר, אולי אפילו התמיין לגריפינדור, וכל הלחץ הזה הוא סתם בגלל טעות טכנית קטנה.
"הארי?" דראקו ישן במרפסת על כיסא פלסטיק שובר עצמות ותופס שרירים, הוא הביט בבן זוגו שישב לצידו רכון קדימה שומר בכוח על עיניו שלא יעצמו ומביט לעבר השמיים עטורי הכוכבים.
"אולי תלך למיטה?" הציע דראקו וליטף את כתפיו של הארי "אני אשאר כאן"
"אני... אמממ.. לא. זאת אומרת, כן. אני אשאר, אני אתה, אתה תלך אממ.. זה חבוש, כאילו חשוב." גמגם הארי. לא היה סימן יותר זועק מזה לכך שהוא מת מעייפות.
דראקו התרומם, משך אות הארי מהכיסא, נתן לגופו להתרפות עליו והוביל אותו אל מיטתו.
באמצע הדרך הארי נרדם ודראקו נשא אותו למיטה. הוא חלץ את נעליו של הארי, הסיר את משקפיו, ולאחר שנשק לו ממושכות על שפתיו הקפואות הוא חזר אל המרפסת והתעטף בשמיכה מהארון.
הוא התיישב על כיסא הפלסטיק הארור וחיכה לינשוף מג'יימס.

למחרת בבוקר דראקו מצא את עצמו בתנוחה מוזרה, כשהוא מכורבל בתוך עצמו והשמיכה זרוקה על הרצפה מכוסה בטל.
הוא נכנס לבית, שהיה חשוך ושקט. הארי לא היה בחדר, וגם אלבוס ולילי לא היו בחדריהם. הוא הלך למטבח, תוהה איפה הם יכולים להיות, וראה פתק על השולחן.

בוקר טוב אהוב,
אנחנו אצל רון והרמיוני אתה מוזמן לבוא. לא הגיע עדיין ינשוף מג'יימס,
הארי.

הוא נשף בהקלה מהולה בדאגה. אומנם הארי והילדים בסדר, אבל עדיין לא הגיע ינשוף מג'יימס .

דראקו התלבש בזריזות ונכנס לאח, כשהוא צועק את כתובתם של רון והרמיוני, הוא השתעל קלות ומצא את עצמו בסלון ביתם.
הסלון היה מבולגן כהוגן. בובות מדברות ומכוניות שנוסעות מעצמן נחו על הרצפה, בין ביסקוויטים מפוררים, עטיפות של צפרדעי שוקולד ועוד כמה דברים לא מזוהים.
דראקו נדהם. הבלגן לא תאם את ביתם המתוקתק בדרך כלל של משפחת וויזלי. לעומת זאת, כך דווקא היה נראה סלון ביתם של משפחת פוטר- מאלפוי. כמובן, חוץ מצפרדעי השוקולד.
אבל כנראה, הוא ענה לעצמו, כל עוד אלבוס ולילי בסביבה גם הרמיוני גריינג'ר בכבודה ובעצמה לא תצליח למנוע את הבלגן.
"שתגיד תודה שג'יימס לא פה" הפטיר בקול.
"דראקו!" הרמיוני יצאה לקראתו, מפסלת את דרכה בין הצעצועים, היא עטפה אותו בחיבוק "הגיע מכתב?"
"דראקו נענע בראשו והתקדם אחריה למטבח, הארי עמד שם בגבו עליו מגרד באגרסיביות כמעט את גבו.
דראקו ניגש אליו, חיבק אותו מאחור ונשק לו בעורפו "בוקר טוב גם לך".
הארי הסתובב אליו ונשק לו בגסות על השפתיים.
"איפה אלבוס ולילי?" שאל דראקו מיד כשהתנתקו.
הם יצאו לגן משחקים עם הוגו ורוז" הארי קידם לעברו את הכיסא ודראקו התיישב.
"לגן משחקים?!" דראקו נעמד חזרה "אתה נורמלי? לבד?!" הוא האדים. לא חסרות לו סיבות נוספות לדאגה.
"תרגע, הם הלכו עם רון, דראקו" אמר הארי בעדינות.
רק עכשיו דראקו שם לב שרון לא נמצא, הוא הצטער. למרות השנים של המריבות, רון היה הראשון שקיבל אותו ואת הארי בתור זוג ותמיד היה שם בשבילו, וכן הוא גם היה מפיג מתחים לא רע בכלל, מה שבהחלט חסר עכשיו.
דראקו התיישב חזרה, והביט בעיניו המצפות של הארי "ג'יימס לא שלח מכתב חזרה"

"אתם בטוחים שאתם לא רוצים שאבוא?" שאלה אותם הרמיוני בפעם האלף, לפחות.
"בטוחים הרמיוני. את צריכה לשמור כאן על אלבוס ולילי, בזה אי אפשר לסמוך על רון" הארי חייך חיוך מאולץ וחיבק את הרמיוני.
"אז שיהיה לכם בהצלחה!" קראה הרמיוני רגע לפני שהארי אחז בידו של דראקו, והם התעתקו בקול פקיקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא