חזרה מהפרגוד

ואיש מוזר נכנס.

הוא היה רזה מאוד וארוך מאוד, ועורו היה חיוור מאוד.

שיערו היה חום ועיניו החומות הגדולות נצצו בטוב לב.

"מי זה?" לחשה ג'ולי להארי, והוא הניד בראשו בחוסר הבנה.

"שלום, תלמידים, אני הפרופסור החדש להתגוננות מפני כוחות האופל." אמר בקול חם ושופע טוב.

"הוא נראה נחמד." משכה בכתפיה הרמיוני, ורון הנהן, זולל עוגת דבשה.

"נראה לכם שהוא גם ימות?" שאל רון כבדרך אגב.

ג'ולי הסתכלה על הארי בפחד.

"מה?" שאלה, לחוצה.

"כלום, תתעלמי מרון." אמר הארי ונעץ מבט נוזף ברון.

"בואי נלך למדשאות, נשלים פערים." אמר הארי לג'ולי, ונופף לשלום לחבריו הטובים.

"אז מה... מה הדבר האחרון שאת זוכרת?" שאל הארי.

"אני זוכרת שאני במיטה, ואז התעוררתי בגלל רעשים, באותו רגע אבא התפרץ לחדר, ואימא גם." אמרה ג'ולי, והארי הרגיש מוזר.

הוא לא יכל לקרוא ללילי וג'יימס אימא ואבא.

"ואז הגיע לחדר בהליכה איטית כזו, הוא." נרעדה ג'ולי.

"הוא כיוון אלי את השרביט, ואמר כמה מילים. ואז היה הבזק אור ירוק, ושמעתי את אימא צורחת, ואז... כלום." אמרה ג'ולי ברעד.

הארי ניגב דמעה שזלגה על לחייה.

"היי." הוא כרע מולה ולפת את כתפיה. "את בחיים עכשיו, וכל עוד זה תלוי בי, את תישארי ככה." אמר לה ברוך.

היא חיבקה אותו בחוזקה, ובפעם הראשונה, הארי הרגיש באמת מה זו אהבה.

אהבה אמיתית.

הוא אהב את אחותו הקטנה בכל ליבו, והוא ידע, פשוט ידע, שהוא יעשה הכל בשבילה.

"עכשיו, תרצי ללכת לפגוש את האגריד?" שאל הארי בחיוך.

ג'ולי פערה את עיניה.

"האגריד? אני זוכרת אותו! הוא ביקר אותנו כמה פעמים כשהייתי קטנה, ובפעם האחרונה הוא ביקר כשהייתי בת שש. ואז ירדנו למחתרת." אמרה ג'ולי.

הארי חייך.

"אז קדימה." תפס את ידו בידה, והם פנו לעבר הבקתה של האגריד, משתוללים וצוחקים.

אח ואחות.

יד ביד לנצח.

הפרק הקודם		הפרק הבא