״אני לילי!״/״אני ג׳יני!״

היי, רציתי להגיד תודה ל-11 המנויים המדהימים שלי!

לילי התעוררה ב...

אותו החדר.

"אמנדה?" שאלה את חברתה.

"נוכחת." אמרה אמנדה, נעמדת לאיטה.

"איך נבהלנו... זה בטח עוד מתיחה של הקונדסאים. אני ארצח אותם." אמרה לילי בעייפות אך בזעם.

אמנדה הנהנה בראשה וחייכה.

לפתע נכנס ג'יימס פוטר לחדר.

אמנדה סרקה את החדר, ועיניה הזהובות התמלאו הבנה.

לילי צעדה בצעד גדול אל ג'יימס.

"לילי, חכי, זה לא-"

טאח!

לילי סטרה לג'יימס בחוזקה.

"אני... מה, מה את.." גימגם ג'יימס, נועץ בה את עיניו הירוקות בבלבול.

עיניו ה...

ירוקות.

לא חומות.

ירוקות.

"רגע... זה לא ג'יימס, נכון?" שאלה לילי בחרדה.

אמנדה נדה בראשה, מתאפקת שלא להעלות חיוך על פניה.

"אז כן עברנו בזמן?" שאלה לילי, ואמנדה הינהנה.

"אני כל כך מצטערת!" ניגשה לילי לנער שלא-היה-ג'יימס.

"מי את?" שאל הנער.

"אני לילי. מי אתה?" שאלה.

"אני הארי. רגע... אמרת לילי?" שאל הארי, מתחיל לזהות את פרצופה.

"כן, למה? אגב, הארי זה שם נורא יפה. בגיל שמונה החלטתי שככה אני אקרא לילד שלי." אמרה לילי.

"רגע... לילי." הניחה אמנדה יד על כתף חברתה.

לילי נפנתה אליה בשאלה.

"את לא חושבת שזה קצת מוזר? ילד שנראה בדיוק כמו ג'יימס, רק עם עיניים דומות לשלך, ושם שאת רצית? ובואי לא נשכח את העבירה בזמן... יש מצב שלא עברנו שעות, אלא שנים." אמרה אמנדה.

"את לא חושבת ש... איך קוראים להורים לאבא שלך?" פנתה לילי אל הארי.

"ג'יימס פוטר." גימגם הארי, לא ממש מבין למה ואיך אימו הצעירה עומדת מולו.

"ואימא שלך?" שאלה לילי בלחץ.

"לילי. לילי אוואנס."

הפרק הקודם		הפרק הבא