ציידי הצללים בהוגוורטס; חדר הסודות

מהר מאד אלק ואיזבל השתלבו במחילה יפה. איזבל התלהבה נורא מהאוכל הטעים של גברת וויזלי ודרשה ממנה את המתכון. גברת וויזלי הביאה לה את הספר המתכונים מה שלא עזר כל כך בגלל שהוא היה מלא בלחשי קסם שעוזרים לבישול.

באחד הערבים אחרי שקליירי גלתה שהשרביט שלה נעלם היא תפסה את איזבל בחצר האחורית, אוחזת בשרביטה ואומרת בכעס ללא הואיל את אחד הלחשים שהוא כתובים בספר.

"איזבל, אני לא חושבת שזה יעבוד,” אמרה קליירי ונגשה אליה. מנסה להבליע את הצחוק הספונטני. “תראי, את לא קוסמת.”

"אני יודעת,” אמרה איזבל ונאנחה. היא הושיטה לקליירי בחזרה את השרביט. “אבל לפעמים אני ממש רוצה להיות גם קוסמת, ללכת לפנמיה המגניבה ההיא, ללמוד לעשות את הקסמים האלה, אני אפילו מוכנה ללבוש את הגלימות המגוחכות שלכם ואת יודעת עד כמה זה הקרבה בשבילי.”

"כן, אני יודעת,” אמרה קליירי וכמעט גלגלה את עיניה. “איזבל, מחר אני, ג'ייס, הארי ורון הולכים לסמטאת דיאגון.”

"אהה, כזה מהר?” אמרה איזבל. “טוב, אני אשלח הודעה לג'יימס לחכות לנו שם ליד הקלחת הרותחת, הוא יודע איפה זה.”

"גברת וויזלי הכינה פשטידה טעימה, היא שלחה אותי לקרוא לך אחרי שלא הופעת,” אמרה קליירי.

"אוו, הנה, אני באה,” איזבל מיהרה לקום ונכנסה לבית בחזרה.

הפשטידה הייתה ממש טעימה. אחרי הארוחה הם נשארו בסלון וסיפרו בדיחות אחד לשני. ג'ייס ואלק כל הזמן פלטו הערות בנוגע לחייהם כציידי צללים ושיגעו את פרד וג'ורג' ששלחו אליהם מבטים תמהים ומבולבלים. הרמיוני וקליירי לא הפסיקו לנעוץ בהם מבטים כועסים אבל אלק רק תקע בהם מבט זחוח.

באחד עשרה וחצי בלילה גברת וויזלי שילחה את כולם לחדריהם. קליירי כמעט נשמה לרווחה. היא ממש נהנתה אומנם אבל אם גברת וויזלי הייתה מחכה עוד רבע שעה אז סביר להניח שאלק וג'ייס היו כבר מגלים לפרד וג'ורג' את הכל.

הם קמו למחרת מוקדם, אכלו טוסט והתכוננו ליציאה לסמטאת דיאגון.

"אני ואיזבל נקרא לג'יימס,” אמר אלק לאחר דיון ארוך האם הוא ואיזי יוכלו לעבור דרך האבקת פלו לקלחת הרותחת.

"מי זה ג'יימס?” שאל פרד.

"יש לי רעיון,” אמרה קליירי בלחש לג'ייס. “אממ... אני אלך ללוות את אלק ואיזי יחד עם ג'ייס.” היא אמרה בקול וסמנה להם לצאת החוצה.

"אוקי,” קראה איזבל, מנסה להבין למה היא מתכוונת.

גברת ווזלי נתנה חיבוק לאלק ואיזי. אלק נהיה אדום כשהיא נתנה לו שתי נשיקות עסיסיות על כל לחי.

"טוב, למה התכוונת?” שאל אלק כשהם התרחקו מהמחילה.

"אני חושבת שאני יכולה להעביר אתכם בעצמי למכון של ניו יורק,” אמרה קליירי.

"מה?” שאלו ג'ייס ואלק ביחד.

"באמצעות שער, אני יכולה ליצור שערים.”

"זה מופרך לחלוטין,” אמר אלק. “רק מכשפים יכולים ליצור שער! איך את יכולה ליצור שערים? באמצעות איזו רונה סודית או משהו כזה?”

"בדיוק,” אמרה קליירי בהתלהבות. “זה מה שקרה אז.”

"אז? כבר עשית שער כזה?” שאל ג'ייס ונעצר על מקומו.

"כן, ג'ייס, אחרי שנלחמנו בשד ההוא, שהארי ורון חשבו בהתחלה שהוא טרול, איך אתה חושב שאתה והרמיוני הצלחתם לעבור למכון של לונדון כזה מהר? אחרי שאתה איבדת את ההכרה פרופסור דמבלדור, פרופסור מקונגל ופרופסור סנייפ הגיעו, חשבתי כל הזמן שאנחנו חייבים להגיע למכון כלשהו לפני שארס של השד יתפשט ופתאום עלה לי בדמיון הרונה הזאת אז פשוט ציירתי אותה. והופ, שער מעבר הופיע שם.”

"רגע, את עשית שער מעבר בפני המורים שלכם בפנמיה ההיא?” שאלה איזבל.

"שלושת המורים שהיו שם ידעו שאני וקליירי ציידי צללים,” אמר ג'ייס. “את באמת יצרת שער מעבר, קליירי?”

"כן, עשיתי אחד כזה ואולי אני אצליח לעשות עוד אחד כזה עכשיו,” אמרה קליירי ושלפה את האסטלה שלה. “רק תנו לי להתרכז.”

עבר כמה רגעים והרונה המסולסלת והמוכרת הופיעה בראשה שוב היא ציירה אותה במהירות ושער מעבר עגול הופיע מולם.

"וואו,” פלט אלק בהתפעלות. “זה באמת שער מעבר.”

"זה לא פייר,” אמרה איזבל. “הכל בגלל הדם המאלכים שלך בטח, את גם קוסמת וגם יודעת ליצור שער מעבר. זה ממש לא פייר.”

"תחשבו טוב טוב על המכון של לונדון,” אמרה קליירי. “ביי.”

מקווה שזה בטיחותי,” אמר אלק. הוא נתן כיף לג'ייס, נתן תכיפה על גבה של קליירי ונכנס לשער. איזבל חיבקה את קליירי וג'ייס ונכנסה גם היא. עבר רגע והשער התפוגג.

"וואו,” אמר ג'ייס לאחר כמה רגעים שבהם הוא וקליירי פשוט בהו בנקודה שבה השער היה. “באמת תהיתי לעצמי איך הגענו למכון של לונדון אחרי התקיפה של השד ההיא, לא שיערתי לעצמי שפשוט שלפת לך שער מעבר מהיד.”

"כן, גם אני עדיין נדהמת מעצמי,” מלמלה קליירי. הם הסתבבו בחזרה, מתכוונים ללכת בחזרה למחילה אלא ששתי דמויות מוכרות התרוממו מבין השיחים.

"יכולתם פשוט לומר לנו שאתם הולכים ליצור שער מוזר כזה,” אמר הארי.

הפרק הקודם		הפרק הבא