היורשים בהווגורטס

אוקיי מאל, מה את הולכת לעולל היום?

……………

אווי התעוררה במקום בלי מראה ובלי מוצרי איפור ושיער.

"איפה אני?" היא שאלה בבהלה והביטה על החדר הכחול ועל השטיח בצבע ברונזה, היא ישנה בבגדיה, מקולחת לפחות. לאט לאט הכל חזר אליה והיא נזכרה במה שקרה ביום הקודם.
בנות החדר שלה התחילו להתעורר ולהתכונן ליום הלימודים הראשון שלהן בהוגוורטס, נרגשות,

אתמול בלילה הן עשו מסיבת פיגמות בחדר, כך היא הכירה את הבנות שכרגע הסתרקו, התלבשו וסדרו את המצעים.

את קייט הבלונדינית והגומות שלה, את לורן כהת העור והשיער, ואת התאומות בעלות השיער הג'ינג'י- חום והחיבה הבלתי מוסברת לצבעי פסטל בהירים.

"אז, מה?" שאלה רייצ'ל (כן, זאת רייצ'ל, התאומה עם הפס הסגול בהיר בשיער) "את טהורת דם, חצי חצי, או בת מוגלגים?" 

אווי לא הבינה מילה ממה שהיא אמרה אז היא פשוט המשיכה למרוח את השפתון.

"כאילו" המשיכה אותה אחותה "האם אמא שלך מכשפה או אבא שלך קוסם, או שניהם?" 

"אממ, אמא שלי ידעה לעשות קסמים פעם, אם לזה את מתכוונת. בנוגע לאבא שלי, אין לי מושג. אני יורדת לאכול, אתן באות?" 

אווי ולורן ירדו אל האולם הגדול במשך עשר דקות במדרגות מהקומה השביעית לראשונה. הן הגיעו לאולם הגדול מתנשפות ואווי לקחה לעצמה טוסט.
בדיוק כשמרחה עליו חמאה הופיע מולה תלמיד גריפנדור מתולתל שהכריז שהמנהלת קוראת לה. היא הופתעה, "לא עשיתי כלום," חשבה "באמת שלא עשיתי כלום."

"המשרד שלה בקומה השישית, ואל תדאגי," הוא אמר כשראה את הפנים של אווי "יש לה מצב רוח טוב היום, ככה שאת תהיי בסדר, באמת, היא יותר נחמדה ממה שהיא נראית."

היא התנשמה בהקלה, שנייה לפני שהיא הבינה שזה אומר לעלות את כל המדרגות האלה, שוב.

"אז בשביל מה ירדתי לפה?" היא חשבה "בשביל חתיכת טוסט?!"

..............................................

ג'יי וקרלוס רבו על עוגיות ג'ינג'ר.
"מכל הדברים שבעולם?" חשבה מאל  "זה אפילו לא טעים. בחיי, שיפסיקו להיות כאלה בנים!"

ילדי הנבלים עמדו במשרד של פרופסור מקגונגל, המנהלת. היא עצמה ישבה מאחורי השולחן ונעצה מבטים מהורהרים בחלל, שלא כדרכה.

"אז מאיפה אתם? אתם לא מופיעים לי ברשימות, ותאמינו לי שאני אדם די מסודר" היא אמרה.
"אנחנו מאי האבודים" השיבה מאל  "אמא שלי זאת מליפיסנט, אמא שלה היא המלכה הרעה, הזה עם חליפת העור הוא הבן של ג'אפר, והילד עם אפודת הפרווה זה קרלוס, הבן של קרואלה דה-וויל. ואתמול בבוקר אני ושני הבנים היינו בלימודים, ג'יי אכל צ'יפס שהוא גנב מפיש אנד צ'יפס של אורסולה מן הסתם, קלוס ניתח צפרדעים או משהו כזה, ממתי הוא מקשיב בשיעור סלפי. אווי עשתה מה שעושים בחינוך ארמוני ואני הייתי תלמידה רעה והקשבתי בשיעור לשם שינוי."

אווי המשיכה אותה "ואז, לפני שהבנתי מה קורה, הסתחרר מסביבי ענן ורוד, מה שבטח קרה גם להם," מאל הנהנה, "ואז פשוט הופענו בתוך תחנת הרכבת הזאת, וזהו" היא סיימה.
"וואו" מקגונגל נראתה מוטרדת "זה לא קרה לי אי פעם אבל אם אתם פה, כנראה שיש בכם קסם. קרה לכם פעם שעשיתם קסמים בלי כוונה או שמשהו מוזר קרה לידכם?"

"אממ, התשובה לשתי השאלות האלה היא אי האבודים" אמרה מאל  "זה אי האבודים, אז כן, קורים בו דברים מוזרים, ואי אפשר לעשות קסמים על האי ככה שאם אני יכולה לעשות קסמים, (כמו שהבנתי, זה עובר בגנים) אז לא הייתה לי אפשרות לנסות בכלל"

פרופסור מקגונגל חשבה שנייה ואז השיבה. "טוב, יש לי מה לעשות לגבי זה, בואו אחרי"
"עכשיו? שאלה מאל "אוקיי, ג'יי וקרלוס! תפסיקו לריב ובואו!"
הבנים של החבורה קמו ונעצו מבטים אחד בשני.

המנהלת של הוגוורטס פתחה ארון שהיה מסווה קלות בתוך הקיר הלבן, בתוך הארון היה…
אווי ציפתה שיהיה שם לפחות, לא יודעת, הגיגית או משהו. אבל מה שהיה שם היה גלימות, צעיפים, ספרי לימוד ושרביטים מודבקים בסלוטייפ.
"הם לא חדשים," פרופסור מקגונגל התנצלה "מכיוון שלא היה לנו מקרה כמו ארבעתכם אף פעם, אבל אני מקווה שתסתפקו בזה. אלה דברים בסיסיים שתלמידי שנה ראשונה בהוגוורטס צריכים.
תמצאו משהו במידה שלכם ותחליפו ואז תרדו לאכול, עוד מעט נגמר. אחר כך יהיה השיעור הראשון שלכם, בתשע"
מאל הכריחה את עצמה ממש חזק להגיד "תודה"

פרופסור מקגונגל פתחה בנקישת שרביט דף שהיה בערימת דפי קלף מגולגלים.
"אממ, אוקיי" היא אמרה, חצי לדף חצי לעצמה "תלמידי שנה ראשונה, מערכת שעות"

על הקלף התציירה מעצמה טבלה ובה השיעורים לארבעת הילדים המופתעים, שעמדו מולה ובהו בדף בפה פעור. מקגונגל חייכה לעצמה כשראתה את תגובתם לקסם הדי פשוט הזה.
"בתשע השיעור הראשון, עם ראשי הבתים שלכם. פרופסור ספראוט, פרופסור סלהורגן, פרופסור פילטיק ואני, ראשת בית גריפינדור" היא חייכה חצי חיוך נדיר לג'יי, שהיא עסוק בלנקות פירורי עוגיות מהשפתיים שלו.

"השיעור שייתקים לאחר מכן, בשעה עשר, יהיה שיעור חיות הפלא להפלפאפים, תולדות הקסם לסלית'רינים, התחנפות לאנשים מקושרים, סליחה, שקויים, לגריפינדור, והתגוננות מפני כוחות האופל לרייבנקלוים"

"סבבה, אני חושבת שכדאי שנצא עכשיו אם אנחנו לא רוצים לאחר," אמרה מאל ודחפה את אווי שבידיה היו ערימת ספרי לימוד, שרביט וגלימה. מה שהחזיקו גם שלושת ילדי הנבלים האחרים. "יש שרותים או משהו כזה באזור? בשביל להחליף בגדים זאת אומרת" שאלה.
פרופסור מקגונגל כיוונה אותם לחדר השירותים במסדרון קומה 6 וסגרה את הדלת מאחוריהם.
"התלמידים הכי מוזרים שהיו לי," היא חשבה "וזה לא מובן מאליו, לימדתי את מירטל המייללת"
…………………………
מאל, שישבה על הרווח בין שתי הכיורים בשירותים, סקרה במבטה את קרלוס, שישב על האוויר בתנוחת סקווט וגבו על הקיר הנקי מדי, את ג'יי, שניסה לפרק קישוט לא ברור מהקיר בעזרת מברג בכוונה ברורה לגנוב אותו. ואת אווי, שאיך לא, התאפרה מול המראה.

"אחח, אתם כאלה אדישים. אתם לא מבינים איפה אנחנו? אנחנו בבית ספר לקסמים! קסמים אמיתיים! ואם נהיה מספיק טובים בכל השיעורים נוכל לצבור מספיק כוח קסם כדי להוציא את כל הנבלים מאי האבודים! ההורים שלנו יתפוצצו מגאווה!"
קרלוס לא אהב את התלהבות היתר בקולה של מאל, ואם זה לא יעבוד?
"אולי, שכחת את האולי, ממש לא בטוח שנוכל להשיג מספיק כוח קסם להסיר את את הכיפה מעל האי" אמר ונעמד.

"אז מה? אם לא ננסה לא נצליח, זה אולי לא ואולי כן. מקסימום נלמד קצת קסמים, זה נשמע כיף, לא? כמו ההורים שלנו פעם וכמו, טוב, כמו הטובים, עם שרביט הקסמים של הפייה הסנדקית של הפייה הסנדקית הזאת" השיבה מאל.

"בידיבי בדיבי בו" מלמלה אווי, ששמעה מליידי טרמין את סיפורה יותר מדי פעמים.
"כן, זה" אמרה מאל בהבעת גועל על פנייה "אבל את יודעת מה? זה נשמע כמו יופי של התחנפות, אני אזכור את זה, אולי זה יהיה שימושי" היא התקרבה לדלת והניחה את ידה על הידית, "אין סיבה שלא ננסה, מה את אומר ג'יי?" שאלה.
"אה כן, מה שהיא אמרה אמר ג'יי בהיסח הדעת.
"נהדר, כל אחד ילך לשיעורים שלו וינסה להיות הכי טוב שהוא יכול. ובארוחת צהריים נגיע לאיפה שאוכלים ונסכם מה קורה, מה דעתכם על התוכנית הזאת?"
רעש הטיפטוף מהברז הדולף נשמע, אף אחד לא ענה. לא שמאל חיכתה יותר משנייה. זו הייתה שאלה רטורית מבחינתה, ברור שהתוכנית שלה טובה.

"אני חושבת שהתוכניית מצוינת, וזה אישור מספיק מבחינתי, ביי!" היא סגרה את הדלת.
"למאל יש נטייה מעצבנת לזרוק פקודות לאוויר" חשב קרלוס "המעצבן זה שכולם באמת מקשיבים לה, כי היא מיני מליפיסנט, ולמליפיסנט אין ברירה אלא לציית"
ובמחשבות האלה הוא סגר את דלת שירותי הבנות.

הפרק הקודם