צדק בהוגוורטס

שלושה ימים חלפו,

שלושה ימים של דיונים במסדרונות, התעטשיות עזות ושירת המנונים, קבוצה מסוימת שהגדירה עצמה כגימדונית - קבוצה שלא אוכלת מזון שנעשה בידי הגמדונים של הוגוורטס.

ואז הגיע היום הגדול יום הדיון,

האולם הגדול כושף כך שיראה כמו בית משפט, שני דוכנים עמדו במרכז,האולם היה עמוס תלמידים מתוחים,

בשולחן המורים ישב בגאון המנהל פרופסור דמבלדור,
פרופסור וקטור ישבה מאחורי דוכן גבוה זימנה את דראקו מאלפיו והרמיוני

"אדון מאלפוי שתפתח"

הרמיוני ניסתה לא להקיא היא הייתה לחוצה אבל היא ידעה שהיא עושה את המעשה הנכון,

היא ומאלפוי ניגשו לדוכנים,

גיני עוד הספיקה ללחוש לה "בהצלחה! קדימה הרמיוני" 

ומאלפיו התחיל

"מסורת.מנהגים עתיקים מוסכמויות שיש לכבד,את זה יודע כל קוסם. לעולם הקסמים יש חוקים משלו וכל אחד ואחת" דראקו כחכח בגרונו 

"אמורים לדעת זאת, במשך מאות שבשנים בעלות על גמדוני הבית הינה דבר מקובל מכובד ואף סמל של מעמד,איני סבור שדעה כזו או אחרת יש לה כח הדרוש כדי למחות ולעלות בספק מנהג מקודש זה"
הרמיוני בקשה את זכות הדיבור

"כן העלמה גריינג'ר"
"אני מסכימה עם מר מאלפוי לגמרי שיש לכבד ולהעריך מנהגים עתיקים אבל כל אחד שדעת בראשו"

עכשיו היה זה תורה של הרמיוני לכחכח בגרונה

"מבין שיש מקום להפעיל מחשבה כשזה מגיע לטעות אנוש,אנחנו החברה שלנו,משעבדת יצורים קסומים,אנחנו נוטלים את חירותם של גמדוני הבית  האם החברה שלנו האם אנחנו הקוסמים לקחנו יצורים והחלטנו לשעבד אותם להעביד אותם ללא תגמול האם זה לא נראה לכם אבסורדי??רק בגלל שאנחנו מסוגלים לשלוט בהם אנחנו ממשים את היכולת הזאת ומשתלטים בכח על גזע שלם!

כל אחד מפה, כל תלמיד לוקח חלק בשעבוד כפי הידוע הוגוורטס הוא המעוז הגדול ביותר של גמדוני הבית, בכך שאנחנו מאפשרים להם להחליף לנו מצעים להכין לנו שלוש ארוחות ביום ללא הפסקה שבעה ימים בשבוע, לדאוג לחימום החדרים ועוד כל כך הרבה דברים בלא שיקבלו תגמול על עבודתם אנחנו נוטלים חלק בשיעבוד שלהם" 
"אבל העלמה גריינגר, את מאבדת את הנקודה הם אוהבים את זה!!!!" התפרץ מאלפיו
"גמדוני הבית אוהבים לעבוד הם אוהבים לבשל וכו לדאוג לרווחת האדון שלהם זו ההנאה שלהם,זה הטענה העיקרית שלנו אני מבקש לקרוא לעד את גנדר"

"הבקשה מתקבלת" הכריזה פרופסור וקטור

ובקול קראק צץ לו ליד דראקו מאלפוי גמדון בית שנראה היה שיצא עכשיו מהמטבח
"גנדר אני ישאל אותך עכשיו מספר שאלות ואתה תענה לי עליהן"
גנדר הביט הבכנעה
"מי האדונים שלך?"

"אדון וגברת ביין""האם אתה מרוצה מהחיים שלך?""כל התקווה שלי זה לעשות טוב לאדונילי שלי ולגבריתימי שלי"
"איך היית מרגיש אם אדון וגברת ביין היו אומרים לך שהם אינם זקוקים עוד לשירותך?"
עיניו של גנדר מלאו דמעות "לגנדר לא היה עוד סיבה  לחיימים שלו אם הוא לא יוכל לשרת את אדון החשוב ביין ואת הגברת נכבדה, מה הוא יעשה כל היום אוי גנדר יישב וייבכה"

והגמדון  החל לייבב"אוי זה מחשבה רעה בלי אדון וגברת ביין"

"הכל בסדר גנדר אדון וגברת ביין מרוצים מהעבודה שלך"

"כפי שאתם רואים"אמר דראקו "גנדר אוהב את העבודה שלו הוא לא מעוניין לעזוב אותה הוא לא רואה בזה עבדות ואני חושב שאין הוכחה ניצחת מזו "

"אני חושבת שכולנו חזינו עכשיו במחזה עצוב מאוד או ליתר דיוק בגמדון הסובל מתסמונת סטוקלוהם -בה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו"

דראקו מאלפיו נחר בבוז

"ועכשיו אני מבקשת לקרוא לעד את דובי, גמדון חופשי" הכריזה הרמיוני

"הבקשה מתקבלת"

ובקול קראק הופיע דובי שנראה שטרח במיוחד על המראה שלו עם זוג גרביים לא תואמות וצעיף מנוקד עליז במיוחד
"שלום דובי"הרמיוני פנתה אליו"

"תודה רבה שהסכמת לבוא ולהעיד"

"כל מה שיכול לעזור לחברתו האצילימת של הארי פוטר "

"התנגדות"

קרא מלאפיו "העד מוטה לטובה"

הרמיוני גלגלה עיניים

"ההתנגדות נדחית"

"דבר ראשון רציתי לשאול האם אתה גמדון שעובד אצל משפחה מסיומת?"

"לא,דובי הוא גמדוןן חופשי מאז שהארי פוטר שחרר את החיימים של דובי, דובי מסתובב, הוא מנסה למצוא עבודה"

"מה זאת אומרת הארי פוטר שחרר?"

"הארי פוטר עשה את המעשה הכי אצילימי שיכול .דובי היה גמדון שעבד במקום שלא היה לו טוב בו" דובי הציץ בזהירות בדראקו והמשיך"אבל הארי פוטר והנפש האצילילימית שלו  שחור שחרר את דובי" עיניו של דובי התמלאו בדמעות שקופות

"ומאז דובי גמדון חופשי"
"אהבת לעבוד?אתה נהנה מזה?"שאלה הרמיוני

"כן,דובי אוהב לעבוד,אבל הוא רוצה שישלמו לו,הוא רוצה לקבל חופשה הוא לא רוצה להיות בכלא,כי דובי כלהוא גמדון חופשי!!"

"תודה דובי"והרמיוני פנתה לקהל"

מה זה אומר עלינו על החברה שלנו עם גמדון לא מצליח למצוא עבודה רק בגלל שמבקש שיתנו לו משכורת, שמצפה לתנאי העסקה הולמים, שרוצה לעבוד לא להיות עבד

יחד בוא נעשה שינוי, בוא נקרא יחד לשחרורם מן העבדות של מאות שנים מהתעמרות תחת ההגנה של מסורת, אנחנו לא יכולים לשנות בבת אחת את כל מתעמרי הגמדונים אבל צעד צעד, נפסע יחד לשינוי החברה שלנו ולשינוי חייהם של הגמדונים,

 זה יהיה צעד קטן לאדם צעד גדול לגמדון בראש ובראשונה הבה נתחיל פה בהווגוורטס במה שאנחנו לוקחים חלק. ואני מציעה וקוראת לכולם הצטרפו אלי ותהפכו לגימדוניים -אל תאכלו אוכל שנעשה בידי גמדונים שעוברים התעמרות,עד לשינוי בתנאי העסקת הגמדונים"

חלק מהתלמידים ישבו במבט משולהב והביטו בהרמיוני בפנים נרגשות אבל חלק גדול מהיושבים באולם הסתכלו אחד על השני במבטים לחוצים

"עד מטעם ההגנה אלבוס פרויווסל בריין דמבלדור" דמבלדור נעמד

 "אם יש משהו שאני לא אוהב לדבר עליו זה בטן ריקה, ולכן לאחר שמיעת שני הצדדים אני הייתי מציע מתווה שכזה: כל גמדון שעובד בהווגורטס יוכל אם יחפוץ בכך לקבל משכורת של אוניה לשבוע ויום חופש פעם בשבוע דובי מה היית אומר להצעת עבודה כזאת?"

"הו דובי היה מתרגש הו דובי היה רוצה לעבוד מאד בעבודה הזאת!!!"

"יופי יופי ברוכה הבאה!!! כבר נסכם ביחד איזה יום חופשי אתה רוצה"

עיינו של דובי נדמו כשני פנסים נוצצים

"מה את אומרת העלמה גריינגר"

 הרמיוני שקלה זאת בכובד ראש

"בתור צעד התחלתי אני חושבת שזה הוגן"

"אדון מאלפוי?"
"זה נראה לי בסדר כל עוד זה נובע מבחירה וכמובן, רק פה בהוגוורטס"
"אני חייבת לתזכר שזה צעד התחלתי בלבד"הרמיוני חשה צורך להדגיש זאת 

"מוסכם" דמבלדור נופף בשרביטו, ועל קלף שריחף מולו באויר נכתב תוך כדי דיבור אותיות ירוקות נטויות,

"האספה ננעלת" הכריז דמבלדור "אהה כמעט שכחתי" ולפתע צצו על השולחנות קינוחים חמים 

"אל תדאגי גברת גריינג'ר זה מעשה ידי קוסמים" אמר בעודו יוצא מהאולם הצעד מלכותי 

הרמיוני ישבה וקראה את הוגוורטס תולדות בפעם המי יודע מה, היא עברה על הפרקים האהובים עליה במיוחד,ואז ראתה צל להפתעתה זה היה הוא   
"אני יודע שטכנית לא ניצחתי בהתערבות אבל אממ מה התוכנית שלך ליציאה הבאה להוגסמיד?"

הסוף.

************

זה היה הפרק האחרון בפאנפיק הראשון שפרסמתי!

אם הגעתם עד לפה יאאייייי!!!

אשמח להערות והארות בתגובות:)

הפרק הקודם