💗סולאנג'לו💗

קריאה נעימה 🌻

וויל סולאס פזל מעט לימינו ובחן את ניקו די אנג'לו שישב לידו. משום מה הוא נראה לו לחוץ. הוא הקפיץ את רגלו ובהה במדורה בלי לשים לב יותר מדי למתרחש סביבו. וויל לא ידע מה עובר עליו, אבל לא רצה להעיק עליו ולשאול אותו בדיוק כאן אם קרה משהו. הוא העדיף לשכנע אותו לספר לו מה קרה אחרי שהערב יסתיים, ובינתיים הוא רק בחן אותו במבטו.
טוד ניגש שוב אל מרכז המעגל וסובב את הבקבוק בהבעה מרוכזת. הבקבוק הסתובב חצי סיבוב ואז נעצר בדיוק עליו ועל החצוי שיש מולו, ניקו. וויל חייך ותקע את מרפקו בידו של ניקו כדי לעורר את תשומת ליבו.
"מ... מה?" ניקו הרים מבט מופתע ואז ראה את הבקבוק. עיניו התרחבו מעט ו-וויל יכול היה לשים לב שהלחץ גבר
"הו," אמר ניקו והסמיק מעט. וויל ראה את טוד קורץ לניקו כששאל אותו אם הוא בוחר אמת או חובה.
"חובה," מלמל ניקו וחייך אל טוד חיוך לחוץ. טוד הנהנן ואז העביר את ידו בשערו כחושב על שאלה בשביל ניקו.
"חובה עליך לספר לנו משהו על עצמך שמעולם לא סיפרת לנו," אמר טוד בחיוך רחב. וויל הסתכל על ניקו מעט המום. הוא היה בטוח כי החצוי יתנגד בכל תוקף לחובה הזו, ניקו לא שיתף כמעט אף אחד בסודותיו. אפילו לוויל עצמו שהיה קרוב אל ניקו לקח לו זמן להיפתח ולשתף דברים. אבל ניקו לא מחה ולא התנגד. הוא ישב שם, לחוץ ממש, ואז השתעל מעט ו-וויל כמובן חשב כמה חמוד הוא, ונדרך בציפיה למה שניקו יגיד.
"אז, אממ.. טוב, אני די בטוח שאף אחד מכם חוץ משניים פה לא יודעים את מה שאני הולך לספר ו…" וויל ראה איך ניקו מתחיל לגמגם מעט ושולח מבט לחוץ אל טוד שמולו. בתנועה כמעט בלתי מורגשת, אך שתפסה את עינו של וויל, טוד הרים את אגודליו לאות הצלחה וניקו המשיך. "אני מקווה שזה לא ישנה את החשיבה שלכם עליי, ושתקבלו אותי. אני..." הוא לקח נשימה קטנה, "אני הומו."
למשך כמה שניות היה שקט. ואז ג'ייסון וטוד החלו למחוא כפיים, ואז כולם אחריהם. הייתה המולה גדולה שבה כולם ניגשו לטפוח לניקו על השכם, והוא היה כל כך המום עד שאפילו המגע הזה לא הרתיח אותו. כולם שמחו איתו ואמרו לו כל הכבוד.
וויל היה בהלם.
טוב, מן הסתם שהוא ניחש קצת לגבי הנטייה המינית של ניקו, אבל הוא לא חשב שהוא ייצא ככה מהארון. חיוך ענקי נמרח על פניו של וויל. זה לא סתם שניקו די אנג'לו סיפר לכולם עכשיו שהוא גיי, זה יותר מזה. מבחינת וויל זה אומר שהקראש שלו כרגע יצא מהארון, ואחוזי הסיכוי שלו לצאת איתו גדלו בהרבה.
הוא הסתובב אל ניקו כדי להראות לו כמה הוא שמח ואולי אפילו לתת לו חיבוק, אבל הוא בדיוק ראה את ניקו עומד, מחובק בזרועותיו של טוד שלוחש לו משהו באוזן.
בניגוד למה שהרבה טוענים, וויל הוא לא טיפש (הערת הכותבת: פחחח), ולכן לקחו לו בדיוק שלוש שניות לפני שהוא קלט בדיוק מה קרה.
ניקו מאוהב בטוד, גיי מוצהר ובחור חתיך. ניקו וטוד יוצאים בחשאי כי ניקו בארון. ניקו יוצא מהארון כדי להיות עם טוד בגלוי. ניקו שונא את וויל כי וויל דלוק עליו.
וויל הרגיש מחנק בגרונו שאיים לפרוץ מעיניו בכל רגע. בדיוק כשעיניו התמלאו בדמעות והוא עמד לבכות, ניקו הסתובב וניגש אליו, והניח יד על כתפו.
"וויל?"

ניקו בחן בחשש את פניו של וויל. מה יש לו? הוא בוכה? רק לא זה. ניקו מעולם לא ידע איך להתמודד עם אנשים שבוכים. למען האמת, הוא הרגיש לא מעט אכזבה כשראה את תגובתו של וויל. אם כל הסצנה הייתה עובדת לפי איך שניקו תכנן שהיא תקרה, הוא היה אמור עכשיו למשוך את וויל למקום שקט, להתוודות על אהבתו ואז להתמזמז איתו כמו שתמיד חלם שיקרה. אז, מה הבעיה? מה קרה פתאום? אולי וויל בכלל לא אוהב אותו?
"וויל?" הוא שאל בחשש.
"אה…" וויל הרים את מבטו וניסה לא למצמץ כדי שהדמעות לא תרדנה. "אני… צריך ללכת לשירותים לרגע." הוא התרומם, טפח על שכמו של ניקו ואז הלך משם במהירות. ניקו עקב אחריו במבטו, המום מעט. זה לא צריך להיות ככה. הוא התחיל להתחרט על כל מה שעשה.
הוא שם לב פתאום שוויל פונה לכיוון ביתן אפולו, הכיוון השני לגמרי מביתני השירותים. הוא לקח נשימה עמוקה והוציא אותה לאט-לאט מבעד לשפתיו הקפוצות. הוא הקריב הרבה כדי שיוכל לאהוב את וויל בגלוי, והוא לא הולך להרוס את כל זה בגלל שוויל מגיב כמו טיפש.
הוא חייך אל עוד כמה חצויים, התנצל שהוא צריך לזוז, ואז הלך במהירות אל ביתן אפולו.
ניקו נעצר כשידו כבר על הדלת, מתכוננת לדפוק, והקשיב בדריכות. מבפנים נשמעו קולות מוזרים, ובין לבין ניקו שמע את וויל מקלל את עצמו על כמה שהוא טיפש. ניקו לא התווכח עם זה שוויל טיפש, אבל מה גורם לו להתנהג ככה?
הוא דפק בחשש על הדלת והרגיש את דפיקות ליבו מואצות כשהקולות נפסקו וצעדיו של וויל התקרבו אל הדלת. פניו הציצו בזהירות בפתח הצר שהוא הואיל לפתוח.
"היי, וויל," ניקו שיחק בקצוות שיער במבוכה והציץ מעט מאחורי וויל. "אפשר להיכנס?" הוא שאל כשראה שהביתן ריק.
וויל חכך בדעתו, אבל אז הנהן, וניקו נכנס פנימה, נותן לוויל לסגור את הדלת ואז להסתובב אליו. ניקו ראה שוויל מנסה להסתיר את העובדה שבכה.
"הכול בסדר?" שאל ניקו בזהירות, למרות שידע שהכול לא ממש בסדר. וויל לא היה מתנהג ככה סתם.
"כן, כן," וויל ניסה להרגיע אותו. הוא משך באפו והתיישב על המיטה. "אני שמח שיצאת מהארון, זה חשוב."
"אז למה זה לא נראה לי שאתה שמח כל כך?" הקשה ניקו ונשען על קיר הביתן.
"אני באמת מצטער, ניקו," אמר וויל והסמיק. "אתה לא צריך להרגיש רע על כלום, אני אתגבר על זה."
ניקו בהה בו בחוסר הבנה.
"זה בסדר, באמת," המשיך וויל. "אתה וטוד, זה יהיה מעולה, הוא אחלה בחור. אני שמח בשבילך."
ניקו המשיך לבהות בו עוד דקה שלמה לפני שהצליח לחבר את כל הפרטים בראשו.
"אוי, וויל." הוא נאנח וצחקק בלי שליטה. "אתה ממש טיפש לפעמים."
וויל לא הגיב יותר מאשר "אה" והרמת גבות. הוא קצת נפגע מזה שניקו חושב שהוא טיפש על זה שהוא התאהב בו. אז מה? אף אחד לא ידע שניקו בכלל מאוהב בטוד, למה שהוא כן יידע?
ניקו דחף את עצמו מהקיר והתקרב לוויל, שהרגיש את לחייו מאדימות במהירות.
"אתה חושב שיצאתי מהארון בגלל טוד?" הוא שאל בגיחוך והתיישב גם הוא על המיטה, לצידו של וויל הלחוץ.
"אה," המהם וויל ולא היישיר מבט לניקו.
"זה ממש חמוד שאתה לא שם לב." ניקו חייך וגרם לליבו של וויל לדפוק במהירות.
"לא שם לב למה?" בירר וויל באיטיות ושלח מבט מסוקרן לניקו, עדיין לא קולט כלום.
"ש…" ניקו אמר לאט, כאילו מסביר לילד קטן. הוא התיישב בישיבה מזרחית על המיטה למולו של וויל ורכן מעט קדימה, "שיצאתי מהארון בשבילך."
"הו." עיניו הכחולות של וויל נפערו בהבנה. "אז אתה רוצה בעצם לומר לי שאתה אוהב אותי... משהו בסגנון?"
ניקו גלגל את עיניו והנהנן נמרצות.
"ועכשיו זה הקטע הזה שאני אמור לנשק אותך?" שאל שוב וויל.
"אם לא אכלת היום בצל, אתה בהחלט מוזמן."

אז זהו, כאן מסתיים הפאנפיק. את סצנת הנשיקה נתן לכם לדמיין, אני סומכת עליכם, שכפאנגירליות ופאנבויים תעשו זאת היטב 😉

זה היה פאנפיק סולאנג'לו קצת חסר עלילה, אבל בהחלט חמיד, מקווה שנהניתם!

חנה 🥰 

הפרק הקודם		הפרק הבא