וואנשוטים סולאנג'לו ❣

"אני לא מאמין". ניקו עבר באחת מתנוחת כירבול עם וויל, לתנוחת ישיבה זקופה על הספה. "אני פשוט לא מאמין".

לצידו וויל השמיע יבבה קטנה. ניקו גישש ביחד אחת על השולחן הסלוני הנמוך, וכשמצא את שלט הטלוויזיה הוא עצר את הסרט. וויל השמיע עוד קול קטן, ואז לחץ על המתג, ואור צהבהב האיר את הסלון.

"אני לא מאמין" אמר ניקו שוב ובהה בחולצה השחורה שלו, המוכתמת בנתזי קטשופ "זו הייתה חולצת נירוונה האהובה עלי".

"תרגע בייבי, זה יורד בכביסה. זה בסך הכול קטשופ". וויל רכן אל חולצתו של ניקו כדי לאמוד את מידת הנזק.

"בסך הכל קטשופ?!" נהם ניקו, "קטשופ זה אחד הדברים הכי דוחים שנבראו. ועכשיו הוא מושפרץ כולו על החולצה הכי טובה שלי".

וויל עשה פרצוף מסכן. "אני לא התכוונתי" הוא ילל "זה לא שאמרתי לעצמי 'בא נזרוק על ניקו צ'יפס עם קטשופ ונלכלך לו את חולצת הנירוונה האהובה עליו, יהיה כיף', זה פשוט שהסרט היה ממש מבהיל, והצ'יפס עף לי מהיד".

ניקו לא נראה מתרצה. "איך מבהיל, וויל? איך? זו הפעם המאתיים שאנחנו רואים את החלק שמופסה קופץ על הצבועים שרוצים לטרוף את נלה וסימבה, איך אתה נבהל מזה כל פעם מחדש?"

"כי זה לא צפוי!" התלהט וויל והעיף בטעות את חבילת המגבונים שבעזרתם ניסה ניקו לתקן את הנזק, לקצה הסלון. "אופס".

ניקו רק גלגל את עיניו, הדליק שוב את הסרט והתיישב בקצה השני של הספה, רחוק מוויל, מתעקש להתעלם מהפרצופים החמודים ששלח לעברו כשניסה לגרום לו לסלוח לו.

"נו באמת קטנצ'יק" נאנח וויל וכיבה שוב את הסרט, מתקרב אל ניקו ומסובב אותו אליו.

"אני לא קטנצ'יק" נהם ניקו בטון שהיה גורם אפילו לכירון לעזוב אותו בשקט.

"אתה לא רציני, נכון?" שאל וויל "לא יכול להיות שכל הדבר הזה בגלל קטשופ קטן".

"דווקא כן" התעקש ניקו ושילב את ידיו בעקשנות, מסרב להישיר מבט אל עיניו הכחולות של וויל.

"אוהוווו" וויל קיפצץ פתאום במקומו והקפיץ את כל הספה, כולל את ניקו שעליה. "אני יודע למה אתה עצבני!". ניקו רק הזעיף עוד יותר את מבטו.

"נכון שזה בגלל שביקשתי לראות שוב את מלך האריות, למרות שאתה רצית לראות פרינדס?" הוא שאל בעיניים נוצצות, משוכנע שעלה על סיבת התנהגותו המוגזמת של ניקו.

"לא, וויל, זה לא בגלל זה" נאנח ניקו "זה רק ש…"

"אני יודע!" קטע אותו שוב וויל. "זה בגלל שאתמול כשחזרתי מהלימודים והתקלחתי, השארתי את המגבות על השידה במקום לתלות אותן?".

"זה בהחלט היה מעצבן" אמר ניקו ושיחרר את ידיו המשולבות "אבל זה לא קשור בכלל, זה קשור רק לזה ש-".

"לא לא! תהיה בשקט, אני יודע למה אתה ככה!" נראה שוויל החל להינות מכל המצב הזה. ניקו רק גלגל את עיניו וחיכה לשמוע מה יש לוויל לומר עכשיו.

"זה בגלל שלא הסכמתי שנאמץ את אחד הגורים של גברת אולירי, נכון?!". עכשיו וויל נראה משוכנע לגמרי שזה העניין הגדול שבגללו ניקו נראה זעוף כל כך.

"אני עדיין חושב שזה יכול להיות קסום אם נאמץ אחד מהם, אבל אחרי שחשבתי על זה יותר, הטענות שבגללן לא הסכמת לזה נראות לי הגיוניות, אז לא, זה לא בדיוק בגלל זה. אבל אם בא לך לשמוע למה זה באמת, זה כי…". ניקו נקטע שוב כשוויל הניח יד על פיו וחסם את אפשרות הדיבור שלו.

"שתוק אתה!" הוא אמר לניקו "עכשיו אני בטוח שאני יודע למה אתה ככה". ניקו רק נשך מעט את ידו של וויל, עד שזה החליט להוריד סוף סוף את ידו מפיו של ניקו.

"נו, בוא נשמע מה יש לך לומר עכשיו" המהמם ניקו ונתן נשיקה לידו של וויל מאחר שזה יבב על כך שניקו נשך אותו.

"בלי נשיכות אבל." הזהיר וויל "אבל אני לגמרי משוכנע שאתה עצבני ככה בגלל שהשארתי את הקייס של האוזניות שלך ליד השירותים והוא נפל לאסלה. נכון שזה זה?".

"הקייס של ה.. רגע מה? אתה רוצה לומר לי שזה נמצא עכשיו באסלה?????". ניקו נעלם משם תוך פחות משניה, וויל ההמום רק הביט אל המדרגות שאליהן הוא נעלם "חשבתי שאמרתי לך" הוא מלמל אחריו.

רק אחרי חמש דקות בהן נאבק ניקו בין הדחף להציל את הקייס לבין הגועל של לדחוף את היד לאסלה, ואחרי שהוא הכריח את וויל להוציא אותו לבסוף, והשנים התיישבו שוב על הספה, הם המשיכו במשחק המוזר שוויל החל.

"אז אני מבין שזה לא בגלל הקייס" אמר וויל "הרי לא ידעת את זה לפני שאמרתי לך".

"אני תוהה איזה עוד דברים אני אגלה פתאום במהלך הניסיון המטופש שלך לגלות למה אני "עצבני" כל כך, כשהתשובה לזה כל כך פשוטה, זה רק בגלל…"

"שאש" השתיק אותו וויל. "אל תששש אותי" החזיר לו ניקו.

"זה בגלל שלא אכלת מספיק היום וזה גורם לך לחולשה ומתח ועצבים?" שאל וויל בקול חשדן, יודע שאם לא היה מזכיר לבן זוגו לאכול, הבחור היה כבר מת מזמן מחוסר באוכל.

"לא וויל!" ניקו כבר נראה חסר סבלנות "פשוט תסתום ותשמע את התשובה". נראה שלוויל נגמרו הסיבות האפשריות להתנהגותו של ניקו, כי הוא פשוט היה בשקט. (ההלם.)

"אני במחזור" אמר ניקו ברוגע.

זה היה נראה כאילו הברק של זאוס בכבודו ובעצמו פגע בוויל. הוא הניח את כף ידו על פיו הפעור בהלם, והביט בניקו בעיניים גדולות כל כך, שניקו חשש כי עוד רגע והן תצאנה ממקומן.

"א...אתה מה?" הוא גמגם בפחד "אתה במחזור?".

"לא, סתום אחד" הוא אמר לוויל וציחקק על תמימותו של השני. זה כל כך כיף לעבוד עליו. "איך נראה לך שאני אהיה במחזור בדיוק?".

אחרי שוויל נרגע מההלם שניקו הנחית עליו, הוא שאל שוב "אז למה אתה באמת ככה? למה אתה עצבני ורגזן?".

"האמת?" נאנח ניקו "זה רק בגלל שהשפרצת לי קטשופ על החולצת נירוונה האהובה עלי".

זה הדבר הכי חסר פואנטה שכתבתי מימי 😋

מקווה שאהבתם.ן

ואני אוהבת תגובות 😍

חג שמח 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא