ארבעת הקונדסאים

פרק 3- עונש.... אבל למה?!

למחרת בבוקר התעוררו ג'יימס, סיריוס, רמוס ופיטר מדפיקות חזקות בדלת.

"זנב-תולע, תפתח ת'תדלת!" קרא  ג'יימס מסוף החדר.

פיטר מילא אחר בקשתו בצייתנות, ומיהר לפתוח את הדלת.

בפתח עמדה פרופסור מקגונגל, עם פנים רותחים מזעם.

"בוקר טוב!" היא אמרה בתקיפות, עקפה את פיטר, ונכנסה לחדר.

"בוקר טוב..." הם מלמלו בפליאה. הם לא הבינו מה היא רוצה מהם בשעה כזאת בבוקר, שעוד לא הספיקו לעשות שום-דבר.

"אתם בטח יודעים למה אני כאן." אמרה בסבר פנים חמור.

"אממ?...." הם החליפו מבטים מופלאים. הם באמת לא יודעו מה היא רוצה מהם.

"טוב, אני מניחה שאתם לא מבינים למה אני מתכוונת, אז אסביר לכם:

אתמול מר. סנייפ ניגש אלי, ואמר לי שאתם עקבתם אחריו, ואז דחפתם אותו לתוך "הארונית המעלימה", למשך 4 שעות!

במזל הוא הצליח לצאת משם, בעזרת לחש "קלימנס",

שדחף אותו לכיוון הוגוורטס, מכיוון  שהיה תקוע בין הוגוורטס לבין 'בורגין וברקס'! מה עלה בדעתכם שעשיתם את זה?!

זה היה יכול להיגמר במוות! לכן, אני אטיל עליכם עונש. היום,ב-10 בלילה, תצטרכו לצחצח את חדר המדליות-פיבס שפך שם כמויות אדירות של מוגלת פרונקלשטונקלים.

אני לא רוצה לשמוע תירוצים! שיהיה לכם יום טוב!" אמרה והלכה לכיוון הדלת.

 "אבל פרופסור!" הם החלו להתווכח, "בלי אבל! להתראות!" אמרה, ויצאה.

"אני בשוק!" צעק סיריוס, "להאשים אותנו במשהו שלא עשינו?"

"דווקא כשאנחנו לא עושים משהו-מענישים אותנו..." מלמל רמוס בשקט, אבל ראו על פניו שהוא כועס.

"אתם לא מבינים שהוא סתם העליל עלינו כדי לנקום בנו?" שאל ג'יימס כשתדהמה מהולה בכעס מתפשטת על פניו.

"אוך!.... אני ש-ו-נ-א אותו!" אמר סיריוס בזעם, "אני הולך לחפש אותו, ולהטיל עליו "אבדה-קדברה!" צרח סיריוס.

"רך-כף, תירגע!" אמר רמוס בתקיפות, והושיב את סיריוס בחזרה-שכבר קם, אחז בשרביטו, ופנה לעבר הדלת.

והוסיף, "אנחנו נלך לעונש הזה, ונראה לו שזה לא מזיז לנו שהוא העליל עלינו!" הכריז רמוס.

"אני כל-כך שונא את סנייפ..." אמר ג'יימס והניד בראשו.

"אנחנו יכולים לפתוח מועדון לשונאי סנייפ- נראה לי שכל בית-הספר יירשם..." אמר סיריוס בחיוך קלוש לאחר שנרגע.

"טוב, בואו נרד לאכול." אמר ג'יימס לאחר שהתארגנו בזמן שדיברו.

"זנב-תולע, אתה בא?" שאל רמוס בזמן שפיטר קשר את שרוכי נעליו.

"כן, כן." צייץ פיטר ובא בעיקבותם.

"עליכם להתחלק לזוגות, ולתרגל את הלחש "גרנסלו," הגורם לשינוי צורה מבעלי-חיים לצמחים." אמרה הפרופסור מקגונגל בשיעור שלפני ארוחת-צהריים.

"יש לכם עוד 3/4 שעה. התחילו."

יאללה! רך-כף. בוא!" אמר ג'יימס.

"אתה ראשון?" שאל סיריוס בקול מושעמם.

"מסתבר." החזיר לו ג'יימס, והלך להביא את הסנאי שאותו היו אמורים להפוך לזר-פרחים.

"גרנסלו!" קרא ג'יימס בקול חזק. הסנאי שלו רק קפץ לגובה.

"וואי...זה די קשה....." הוא מלמל.

"גרנסלו!" הוא קרא עוד פעם-אבל הפעם הוא הצליח. זר-פרחים מושלם היה מונח לפניו במקום הסנאי.

"יפה!" שיבח אותו סיריוס, "מקגונגל אמרה שזה קסם ממש קשה!"

ג'יימס חייך אליו והסתכל על הזר. בעיניו היה זיק שובבי.

הוא חטף את הזר, גיחך לעבר לילי, שכבר הצליחה להפוך את הסנאי שלה לזר-פרחים, וישבה רגל על רגל.

ג'יימס קרע ברך ושאל בקול צוחק, "התצאי איתי?"

כל הכתה צחקה.

אבל לילי רק דחפה אותו ואמרה לו ברשעות: "אתה יכול לחלום!"

"בהחלט יש לי את החלום הזה!" אמר ג'יימס בחיוך שובב.

"מזל שזה רק חלום!" אמרה לילי, ואז הוסיפה, "ותהיה בטוח שזה גם ישאר בגדר חלום!" אמרה בפרצוף מזלזל.

לפתע נשמע צלצול. כולם עזבו את הכתה.

לילי פתחה את הדלת הסגורה, ורצתה לצאת החוצה.

ג'יימס מיהר אליה ושאל: "אבל למה?" אבל היא רק טרקה לו את הדלת בפנים...

הפרק הקודם		הפרק הבא