פרסבת׳ בהוגוורטס

נ.מ אנבת׳

סוף סוף הגיעה ה1 בספטמבר!

אני עדיין מתוחה. אני ופרסי אמורים להגיע לרציף 9 ו-3/4 למרות שעדיין לא הבנתי מהו. אמא של פרסי התנדבה להסיע אותנו.

התעוררתי ב8:00 ומיד נסענו. שהגענו סאלי, אמא של פרסי נפרדה מאיתנו: ״ לא תשכחו להתקשר?״ היא שאלה. ״אמא, טלפון זה קטלני לחצויים.״ השיב פרסי. ״אבל אולי כן תוכלו להתקשר בתוך הוגוורטס״. התעקשה סאלי.

״אולי״ השיב פרסי. ברגע שהיא הלכה ראיתי משהו מוזר. היה את רציף 9, ולידו את רציף 10, אבל לא היה שום רציף 9 ו3/4. ״אתה חושב שזו מתיחה?״ שאלתי. ״כל העיניין עם הוגוורטס?״ פרסי לא השיב. הוא רק הסתכל

על חבורה של אנשים שעברה שם. ואז הוא אמר:  ״אני יודע אעל מגיעים לרציף״. ובלי לפרט הוא התחיל לרוץ לעבר הקיר בין שני הרציפים. ״פרסי מה אתה עושה?״ צעקתי בפאניקה. הוא לא הקשיב, והמשיך לרוץ לעבר הקיר. אטמתי את האוזניים

מתוכננת לבום שיגרם מזה שפרסי יתנגש בקיר, אבל שהוא נגע בקיר הוא נעלם. התקרבתי לקיר. ״פרסי אתה בסדר?״ שאלתי. ״כן״ נשמע קולו מבעד לקיר. ״אנבת׳, רוצי לקיר כמו שאני עשיתי״ אמר פרסי. ״אתה מטורף?״ שאלתי אותו.

אנבת׳ סמכי עליי. אז רצתי אל הקיר ועצמתי את עיניי, מתכוהנת לכאב. אבל כלום לא קרה. פתחתי את עיניי. פרסי עמד מולי. ״אמרתי לך״ הוא אמר. לא היה לי כוח להתווכח איתו. מולנו היה שלט: רציף 9 ו3/4. ריאתי מזווית עיניי קוסמים עם 

גלימות ושרביטים, חלקם עם קרפדות או ינשופים, נפרדים מהוריהם, בעודם עולים לרכבת. ״בוא מהר, כדאי שנספיק לתפוס תא״ אמרתי לפרסי. לרוע מזלנו כל התאים היו תפוסים. ראינו תא אחד שהיו בו שני מקומות פנויים. ״אפשר לשבת כאן?״ שאלתי כמה ילדים שישבו בתא. ״כן״ אמר ילד אחד עם שיער שחור ומשקפיים. ״תודה״ אמרתי. ״אני אנבת׳, וזה פרסי״ הצבעתי על פרסי. ״אני הארי״ אמר הילד הממושקף. ואז הוא הצביע על הילד והילדה שלידו: ״זה רון״ הוא הצביע על הילד, ״וזאת הרמיוני״ הוא הצביע על הילדה שלידו. אני ופרסי התישבנו בתא והרכבת התחילה לנסוע.

------------

סליחה שיצא פרק קצר, פשוט לא היה לי רעיונות.

נ.ב תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא