חוץ מהארון הקטן הזה [מתורגם, גמור]

 פרק 1 חלק 3

בזעף קלוש על פניו, הארי עקב אחרי מאלפוי למרפסת שלדבריו אמו נפלה ממנה. בכנות, הוא לא מצא הרבה רמזים אחרים. זה היה נכון שמישהו השתמש בשירותים ביום שגברת מאלפוי מתה, והייתה מברשת שיער עם גדילים קלושים שנתפסו בה, וכישופו לספירת רגעים בעבר אמר שמישהו עמד כמעט שעה במרפסת מעל זו. אבל כל זה לא הוכיח רוצח.

הוא אפילו הציע למאלפוי שאולי חלק מהשארית היו שלו; השיער במברשת נראה בצבע דומה לשלו. מאלפוי נתן לו מבט ספקני ואמר, "הם היו של הרוצח," ואז המשיך לבהות בו עד שהארי ויתר.

המרפסת הזו לא נראתה כמו זירת רצח, למרות שהארי מצא בשנותיו כהילאי שרק מעט זירות רצח נראו כזירות רצח. זו הייתה אחת רגילה עבור אחוזת מאלפוי, למעשה, עשויה מאותה אבן לבנה כמו צידה של האחוזה, ללא כל גילופים משוכללים על המעקה. היה כתם על האבן שהארי התכופף להסתכל עליו.

"היד של אמא נאחזה בזה לפני שהיא נפלה."

"זה לא נראה כמו דם."

"זה לא. זה רק הכתם שהיא נשענה עליו."

הארי לא אמר דבר, אבל המשיך להסתכל על הכתם באופן ספקני. כשהוא הטיל את הכישוף סופר הימים, הוא שוב אמר לו שזה היה שם במשך 102 ימים. אבל הארי עדיין היה צריך לדעת ממה עשוי הכתם לפני שהחליט שזה מהרצח כפי שמאלפוי התעקש. הבעיה הייתה שהכתם הכהה בצורה של - אולי - חצי טביעת יד לא נראה כמו משהו שהוא הכיר. לא לכלוך, לא דם, לא זיעה.

לא שכתם מזיעה היה נשאר כל כך הרבה זמן בכל מקרה, הארי חשב, לוקח צעד אחורה כדי שיוכל לראות את הסימן מהצד ולהסתכל על המקום שגברת מאלפוי נפלה בו. וההילאים היו מוצאים דם.

הסימן הכהה עדיין לא התבהר, והארי כבר לא היה בטוח שזה נראה כמו חצי טביעת יד, בכל מקרה. הוא הפנה את מבטו אל הגן שמתחת...

והתכווץ. ממש מתחת למרפסת הייתה גדר שנראתה כאילו היא עשויה מגבעולי במבוק מחודדים. הם הצביעו ישר למעלה, וככל הנראה סיפקו מעין סורג טיפוס לחלק מהפרחי הגן. האדמה למטה הייתה מהומה של ירוק , כך שהארי כבר לא יכל לומר בדיוק מה היו הפרחים.

"מאלפוי?"

"כאן למטה, פוטר."

איך הוא הגיע לשם כל כך מהר? הארי התרעם כשהתכופף אל צד המרפסת. כנראה עוד מעברים סודיים ארורים.

מאלפוי עמד ליד הגדר, ראשו מורכן. הארי כיחכח בגרונו. "אמא שלך נפלה ממש על הבמבוק?"

"כן," לחש מאלפוי, קולו זעיר. מילתו נשמעה יותר כמו רוח נושבת.

הארי בלע. זו הייתה דרך מגעילה למות. באחד התיקים שלו הוא התמודד עם קוסם אפל, בן מוגלגים, שהשתמש בבמבוק מחודד כזה. מסתבר שהוא העלה את הרעיון מסרט מוגלגי.

מגעיל, אבל די מיידי, הארי חשב, מנסה למקם את עצמו בראשו של רוצח שהיה הורג אישה שנים לאחר המלחמה, אישה שהצילה את חייו של הארי ולא עשתה שום נזק באותה תקופה. מיידי מדי? הוא התכוון לעשות משהו אחר, אבל הוא פחד שמישהו יתפוס אותו?

"אם השתמשת בלחש שהמצאת..."

"אני לא מטיל את קללת הידעבר," הארי נהם בכעס. כן, היא תיצור תמונות מדויקות של פשע העבר, אחת הסיבות שבגללה המציא אותו, אבל לא היה ניתן לדעת מה זה יעשה למאלפוי.

"אני לא מפחד," לחש מאלפוי, ראשו מורכן. "מבחינתי, הגרוע מכל כבר קרה לי."

"כן, אתה אומר את זה, אבל אתה לא יכול לדעת את זה."

מאלפוי שתק. הארי הסתובב להסתכל על חלונות הזכוכית הענקיים והמתקפלים שהובילו אל המרפסת מחדר השינה של הוריו של מאלפוי. היה קשה לראות איך מישהו יכל לבוא מאחורי גברת מאלפוי בלי שהיא תשמע אותו. נכון, היה שטיח בחדר השינה, אבל הוא לא היה עבה מספיק כדי לעמעם את קול הצעדים לחלוטין. הארי ראה את זה בוודאות כשהלך על פניו, בעוד מאלפוי עמד מחוץ לדלת.

זה השאיר...

מבטו של הארי חזר למרפסת הגבוהה יותר, שם הכישוף שלו אישר שמישהו עמד. כישוף שהוטל משם? נשק? כמובן, לרוצח היה מספיק זמן להחזיר את הנשק לפני שההילאים היו מגיעים.

הארי הניד בראשו. יותר מדי משתנים לא ידועים, ויותר מדי משתנים שהוא לא יכול לצמצם כי עבר כל כך הרבה זמן מאז שהפשע בוצע.

קללת הידעבר הייתה מספרת לו את האמת מיד, אבל הארי לא התעניין לחשוף מישהו אחר למוות ולמהומה שהוא כבר יותר מדי הפיץ. במקום זאת, הוא עצם את עיניו כדי לאסוף את כוחו ואז הטיל את הקסם השני בעוצמתו שהמציא.

הקסם התפשט סביבו. כשהארי פקח את עיניו, הסימן על מעקה המרפסת זהר ברכות, והוא הסתובב כדי לראות שחלקים מסוימים של הבית גם כן זהרו. הארי נרגע. הנה. הוא ידע איך נראית החתימה הקסומה שלו, והוא היה מקבל את של מאלפוי כדי להפריד שלו ושל אמו ממנה. ואז הם יוכלו לראות את החתימה הקסומה של הרוצח.

הוא הסתכל מקרוב יותר על הכתם. זה עדיין סירב להיראות הגיוני בעיניו, חוץ מזה שאולי זה נראה כמו חצי טביעת יד, עם האור על זה. החתימה הקסומה כאן הראתה כחול כסוף קלוש. של הארי עצמו הייתה סגול שהיו מעורבבות בו מערבולות של אדום.

הוא הביט על המרפסת, והסתיר רעד כשראה ירוק מבריק מכתים את גדר הבמבוק שמתחת. זה היה כנראה של גברת מאלפוי, אבל הוא היה צריך לגרום מאלפוי לאשר את זה בוודאות, ולספר להארי איך שלו נראית.

"מאלפוי?" הוא קרא.

"מה?"

הארי קפץ. מאלפוי כנראה שוב לקח את המעבר הסודי שלו בחזרה למרפסת. הוא הסתובב בזעף. "אתה יכול להגיד לי מה הסימן הזה? ואיך נראתה החתימה הקסומה של הרוצח? נצטרך להפריד אותה משלך."

מאלפוי כופף את פניו קרוב לסימן, ובאופן מכוון-למראה עדיין לא נגע בהארי, שנשען לאחור כדי לתת לו מקום. "טביעת יד," אמר מאלפוי לבסוף. "אבל אני לא יודע מאיזה חומר החא עשויה."

הארי נאנח. זה היה מבוי סתום. אבל מצד שני, כתם טביעת היד הייתה רק תעלומה קטנה בהשוואה ליכולת לראות את המקומות שבהם נגעה חתימתו הקסומה של הרוצח. "ובכן, קדימה, אז. בואו נראה אם החתימה על המיטה וכל השאר תואמות את הזוהר כאן."

מאלפוי הציץ בו בצורה מוזרה כשהוא התיישר. "באתי אליך מלכתחילה בגלל קללת הידעבר," מלמל. "אני חושב שאתה לוקח יותר מדי ברצינות את מה שקרה לאנשים שביקשו ממך להשתמש בה. אין לך הוכחה שזו הייתה תוצאה של הקללה."

רואה, הארי? אמר מה שנשמע כמו קולה של הרמיוני בראשו. אפילו מאלפוי יכול לראות הגיון. אתה חייב-

הארי סגר את הקול ומשך בכתפיו אל מאלפוי. "נמשיך הלאה."

מאלפוי נאנח בקול רם והלך לפניו. הארי עקב אחריו, בעודו שוקל משהו בראשו. מאלפוי אמר בעבר שהכתם היה רק הסימן של אמו שנאחזת במרפסת.

העובדה שזה זהר בחתימה קסומה שונה מזו שעל גדר הבמבוק...

ובכן, זה גרם להארי להיות  קצת מודאג.

אנשים, אני רוצה לדעת שמישהו בכלל קורא את זה. ולמרות שזה מאוד מצער אותי לעשות את זה, ארצה לראות שתי תגובות להמשך. אני משקיעה מזמני הפנוי בשביל לתרגם את זה, ואם אין מישהו שרוצה שאמשיך, פשוט לא אעשה זאת.

הפרק הקודם		הפרק הבא