איחוד משפחתי

"ג'יני! את באה?" צעק הארי, שכן אשתו עדיין התארגנה בקומה העליונה.

זה היה 10 דק' לפני שעת המפגש שלהם עם דודו ודודתו, מפגש שהארי חיכה לו בקוצר רוח,

עם מעט חששות.

כאשר הגיע המכתב, הוא הופתע לגלות שהם הסכימו לפגוש אותו.

הוא היה בטוח שהם יסרבו.

ג'יני ירדה במדרגות, יפיפייה כתמיד.

מכנסה היה בצבע שמנת, וחולצתה תאמה לצבע השוקולדי של עיניה.

שערה הארוך, שהגיע עד מותניה, היה פזור ומסורק.

"סליחה, אני פשוט רוצה להיראות במיטבי." אמרה ג'יני הלחוצה.

"אל תדאגי, את נראית מצוין." הוא לא שיקר, היא באמת נראתה חמודה להפליא בתלבושת הזו.

"אתה נראה לא רע בעצמך." ג'יני חייכה בשובבות, וליבו של הארי קפץ בקרבו.

הוא לא ניסה להתגנדר, אבל ג'יני בחרה לו חולצה ירוקה, בדיוק בצבע של עיניו.

"תזכרי, דרך פריווט מס' 4, אני לא רוצה שתאבדי לי פתאום. יודעת מה? אולי עדיף שתחזיקי בי."

"הארי, תירגע. זה סך הכל מפגש. אנחנו לא באים לרצוח אותם."

הם הופיעו באותו מקום אליו התעתק דמבלדור, 

בפעם בה הוא השאיר את הארי מחוץ לדלתם של הדארסלים.

הארי שאף את אוויר הקיץ החמים.

לפתע נשמעו מאחוריהם צעדים, והזוג הסתובב באחת, ידיהם שולפות אינסטינקטיבית את שרביטיהם. 

להפתעתו, הארי זיהה את ארבלה פיג.

"תפסיקו עם זה!" נזפה בהם, והם החזירו את השרביטים לכיסם, בהבעת מבוכה קטנה.

"מה אם הייתי איזה מוגל?"

ג'יני ניסתה להסביר, אך ארבלה פיג כבר הלכה לדרכה. 

"טוב... זה היה מוזר."

"בואי ניכנס." הארי ניסה להרגיע את עצביו, ללא הצלחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא