וואטסאפ בהוגוורטס

דראקו נוסף\ה על ידי הרמיוני

הרמיוני שינה\תה את תיאור הקבוצה. הקש\י לתצוגה.

תיאור:
חוק מס' 1: שימוש במילים גסות תביא להרחקה.
חוק מס' 2: חל איסור להציף את הקבוצה בהודעות.

הרמיוני: ו... זהו. אני מאמינה שהשבתי את הקבוצה לקדמותה לחלוטין.

רון: נהדר... כמעט התחלתי להתגעגע לקבוצה

גנדלף: אין לי ספק בכך!

הרמיוני: אופס שנייה.

הרמיוני הסיר\ה את גנדלף

דראקו: למה אני מרגיש כאילו פיספסתי משהו?

פנסי: אוחח כן... פיספסת את כל החלק המעניין

זאביני: גם את לא ממש זכית ליותר מהצצה חטופה למה שהתחולל פה.

הרמיוני: אוקיי, עכשיו כשהעניין הזה טופל - נוכל לגשת לדברים החשובים באמת?

את\ה: למה זה עושה לי דה ז'ה וו?

הרמיוני: כי זה בדיוק מה שרציתי להגיד לפני שהפריעו לי עם סאגת גישות הניהול.

הרמיוני: עכשיו כשאני יודעת לא לחזור על אותה טעות, אני מקווה שזה יהיה חלק יותר.

הרמיוני: הנושא שרציתי להעלות הוא החוקים. אני מציעה שכל אחד בתורו יציע חוק להוסיף, ואני אכתוב אותו על דף ונדון על האפשרויות ביחד עם תום סיעור המוחות.

רון: אוקיי. אני יכול להתחיל?

הרמיוני: בוודאי.

רון: מה לגבי חוק מספר 3? הרמיוני לא יכולה להעיף משתתפים על דעת עצמה.

פנסי: כן!!

גרגורי: קן

דראקו: כתבת את לא נכון כן

גרגורי: התקוונתי לכתוב את זה ככה

הרמיוני: היי, זה לא הוגן שככה תצאו עליי!

דמבלדור: תזכרי שאפשרת לכולם להביע את דעתם. ולפיכך לא תוכלי לדחות אותם לפני שנתת להם הזדמנות.

הרמיוני: אוף. טוב. רושמת.

רון: חהחה. נהדר.

הרמיוני: אל תתגרה בי.

רון: מה תעשי לי? תעיפי אותי שוב מהקבוצה? או שתעיפי מישהו אחר כדי לגוון? נגיד, הארי?

את\ה: אל תתן לה רעיונות, רון.

הרמיוני: ...

הרמיוני: לא התכוונתי להעיף אף אחד.

הרמיוני: אולי נחזור לעניין?

רון: בוודאי. חשבתי להציע עוד חוק.

הרמיוני: אני דווקא בעד לתת גם לאחרים הזדמנות. הארי? מה איתך?

את\ה: אני? מה? אממ... לא חשבתי כל כך על חוקים.

את\ה: נו, באמת צריך חוקים לאיזה קבוצה מטופשת?

הרמיוני: אוף, הארי. תציע לפחות משהו אחד.

את\ה: טוב...

את\ה: אוקיי. אני מציע... שצריך ליהנות?

הרמיוני: כחוק?

את\ה: לא בדיוק. אבל את יודעת איך זה שתמיד רשום בחוקים בסוף דברים בסגנון הזה

את\ה: נגיד... וחוק אחרון חביב - אל תשכחו ליהנות! (:

הרמיוני: נהדר הארי. אני אוסיף את זה.

את\ה: אני לא בטוח אם היית צינית או לא.

הרמיוני: ...

הרמיוני: אוקיי? לעוד אנשים יש עוד הצעות?

הרמיוני: אף אחד? לא? טוב.

פרד: חכי חכי, עלמתינו הנערצת!

ג'ורג': תני לעבדייך הנאמנים לתרום את חלקם בדיון.

הרמיוני: אוי שיט

הרמיוני: אם אתם באמת רוצים להציע חוקים, תהיו רציניים.

פרד: אחי היקר, האם שמענו היטב?

ג'ורג': האם עלמתינו הנערצת באמת האשימה אותנו בחוסר רצינות?

פרד: לא, חבר. זה לעולם לא ייתכן. לעלמה היא בעלת מידות טהורות - היא לעולם לא תנהג כך!

ג'ורג': כמובן, כמובן. אבל בכל זאת, רק ליתר ביטחון - אולי העלמה תואיל בטובה לחזור על דבריה?

הרמיוני: אה. אני חושבת שאני אעבור לשלב הבא. שאני אקריא את ההצעות של כולם?

ארני: היי! איזה מן חוסר צדק זה? אולי תאומי וויזלי לא באמת להוטים להעלות רעיונות לחוקים, אבל גם לאחרים יש זכות להישמע!

רון: כן! תני גם לאחרים להציע חוקים!

הרמיוני: אוקיי אוקיי.

הרמיוני: לא צריך להתרגז.

הרמיוני: רק תתחילו להציע. אין לנו את כל היום.

ארני: יאללה. תציעו, חבר'ה!

רון: רגע... לא היה לך אפילו רעיונות לחוקים.

ארני: לא. עשיתי את זה בשביל הפרנציפ.

שיימוס: לי יש רעיון

הרמיוני: כן, שיימוס? מה אתה מציע?

שיימוס: מנהלים יבחרו באופן דמוקרטי.

הרמיוני: אה. \:

הרמיוני: נו טוב. רושמת.

נוויל: אולי... אממ? שיהיה אסור להשתמש בוואטסאפ כתירוץ אה

נוויל: להוריד נקודות? לבתים?

נוויל: בעצם-

הרמיוני: רעיון מצוין, נוויל! מיד רושמת!

פרד: אסור לשלוח הודעות בין שתיים לארבע!

ג'ורג': מנסים לישון פה!

הרמיוני: מה.

יואן אברקרומבי: לא לפרסם פה קבוצות אחרות

ג'יני: תוסיפו שאסור לשלוח פה הודעות קוליות (למי יש זמן עכשיו להקשיב להודעה קולית)

פנלופה: הודעה קולית (4:32)

ג'סטין: טוב שלא שלחת עכשיו הודעה באורך של רפסודיה בוהמית

רון: מה זה לעזאזל רפסודיה בוהמית

דין: אסור לסלית'רינים להגיב בקבוצה!

פנסי: מה? היי! אסור לגריפינדורים להגיב בקבוצה!

פרסי: אני בעד שאף אחד לא יגיב בקבוצה הזאת. יותר שקט לכולם.

הרמיוני: רגע רגע! אני לא עומדת בקצב שלכם!

קולין: אסור לתת שיעורי בית!

רון: מה זה לעזאזל שיעורי בית

יואן אברקרומבי: אסור לשלוח הודעות שחורגות את מגבלות הדף של הפאנפיק.

סאלי-אן פרקס: זה נשמע לא הוגן. לפעמים יש צורך לכתוב הודעות ארוכות יחסית, שהמשמעות שלהם הייתה נהרסת טיפה אילו היית מפרק אותה לכמה חלקים. חוץ מזה, זה לא בדיוק אשמתנו שלדף אין מנגנון שמעביר את השורה אוטומטית לשורה הבאה כשהיא מתחילה לחרוג את המגבלות. זה לא כאילו יש משהו שאנחנו יכולים לעשות עם זה, כן? מי שמע עלינו בכלל? אנחנו בסך הכול תלמידים שהוזכרו פעמים בודדות מאוד במהלך הסדרה, ושלא יזכו לאף טיפה של תהילה על החלק שלנו בספר. כמו ניצבים. פחות חשובים אפילו. הממפ.

סאלי-אן פרקס: היי, רגע. נראה כאילו זה הסתדר. לא משנה.

רון: מי אתם לעזאזל

הרמיוני: חכו עם זה.

הרמיוני: בלי עוד הצעות.

הרמיוני: אני ארשום הכול. מי שעוד רוצה להציע דברים, שיישלח לי באופן פרטי.

הרמיוני: המשך יום נעים.

רון: ממש מנהלת לעניין.

הרמיוני: שתוק.

שמעו משהו, זאת לא בדיחה - תגובות מקסימות יתקבלו בברכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא