סלית'רין, זה רע?

לוק התעורר כאשר משב רוח נעים פרץ מחלון חדרו ופרע את בלוריתו.
הוא ירד בהרגשה מרוממת במדרגות ושמע את קולה של אימו קוראת לו מהמטבח , "לוק! בוא רגע"
לוק הלך לאימו והיא הוסיפה "אנחנו היום הולכים לסמטת דיאגון, שם קונים את החפצים להווגוורטס, כדאי שתתלבש מהר, יש לנו נסיעה ארוכה!"
"תודה אמא" אמר והלך לחדרו.
---------------------------------------------------------------
לוק ישב משועמם במכונית והביט בעצים החולפים במהירות בחלון הרחב.
"אז.. לוק?" שאלה אימו.
"כן?"
"אתה מתרגש?"
"ברור" הוא ענה ושב להביט בחלון.
כשהשתיקה התארכה מיהרה גרייס לשבור אותה שוב, "לוק, רוצה סיפור?"
אביו של לוק פנה פניה חדה, לוק התייצב בכיסאו ומיהר להפטיר "כן" חלוש.

"מצוין. הכל התחיל בערב אחד, 31 ביולי 1980. הארי פוטר נולד."
"מי זה הארי פוטר?"

"כבר תבין.. באותו זמן, הלורד וולדמורט או, זה-שאין-לנקוב-בשמו, עלה לשלטון, הוא רצח  המון אנשים, אבל לפני זה הוא שמע נבואה שאמרה ככה:
זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא... הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים, להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי... ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו, אך ברשותו יעמוד כח שאדון האופל אינו מכיר... ואחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים".
"רגע, וולגמבוט עדיין חי?!"
המכונית נעצרה ואביו פתח את דלת המכונית.
"וולדמורט. רק בשביל הלחץ אני יגיד לך שלא, הוא לא חי, את כל שאר הסיפור נספר לך בבית, עכשיו, בוא יש לנו דברים לקנות היום!"
---------------------------------------------------------------
הרחוב המוגלגי בלונדון היה סוער וגדוש אנשים, לוק ניסה להגיע להוריו, שהיו טיפה רחוקים ממנו, אך לפתע נתקע באישה מבוגרת, שנראתה בשנות ה60 לחייה, האישה הייתה גבוהה והיא לבשה שמלת עור צמודה בצבע ירוק זורח, 'קרפדה' חשב לעצמו 'היא נראית כמו קרפדה'.
לוק התקדם בצעדים זריזים עד שהצליח להגיע להוריו.
אביו נתן לו יד והוביל אותו לכיוון פונדק הקלחת הרותחת, הם התקדמו לעבר חומה שהייתה בפונדק ובראד הקיש על החומה, שלוש פעמים לאורך ושתיים לרוחב, לפתע נפתחה דלת שהובילה לרחוב מלא בקוסמים ומכשפות בכל הגילאים, חלקם לבשו בגדי מוגלגים בעוד חלקם השני לבשו גלימה ומצנפת של קוסמים.
לוק הביט סביבו, את עיניו צדה חנות שנראתה ססגונית יותר מכל החנויות, חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי.
"טוב, מאיפה נתחיל" שאל בראד ופנה להביט בעיניו של אישתו.
"מאדם מלקין?"
בלי ששם לב למה שקרה, הוריו הובילו אותו במהירות לחנות שמעל כניסתה היה כתוב בכתב ברור וגדול- 'גלימות לכל עת- בהנהלת מאדם מלקין'
הם נכנסו לחנות ואת פניהם קידמה בחמימות אשה צעירה שנראתה בשנת ה20 לחייה, בתה של מאדם מלקין.
"הו, איך אני אוהבת לתפור גלימות לתלמידים חדשים! נכון שאני צודקת? אתה תלמיד חדש?" היא תפסה בידו של לוק וסובבה אותו באופן מטריד. אימו של לוק התקרבה אליהם והפרידה "בבקשה אל תתקרבי אליו מעבר למה שצריך. אשמח אם תוכלי למדוד את לוק ולתפור לו 3 גלימות שחורות."
"בשמחה!" היא אמרה בקול חביב והביטה מבעד לחלון הראווה של החנות, שם ראתה ילד בעל עיניים גדולות ותכולות שנעץ בה מבט נוקב.

הפרק הקודם		הפרק הבא