שה"ה וארץ האגדות

קונר:

"נו מה החלטת?" שאלתי את אלכס. "כן" אמרה לי "אני הולכת." אוקיי, חשבתי לעצמי "מתי תחזרי?" שאלתי. "אני לא יודעת!" היא ענתה "אבל אני צריכה להחזיר את המכתב, הרי הם לא יכולים לדעת לבד מה החלטתי! אני כבר שולחת להם את המכתב!" אמרה וירדה למטה, ירדתי איתה. היא נופפה בשרביט הקריסטל שלה ועט הופיע כיש מאין, היא כתבה את תשובתה על המכתב במהירות ונופפה שוב בשרביטה והמכתב נעלם.

בוקר אחרי זה יצאתי החוצה וטיילתי בממלכת הפיות. פתאום ראיתי על עץ אחד משהו לבן זוהר. "מה זה?" שאלתי את עצמי והתחלתי לטפס על העץ. הגעתי למעלה וראיתי את מקור הצבע. מכתב לבן זוהר חיכה לי על הענף. 'לכבוד הפייה הסנדקית' היה כתוב שם. נאנחתי ופתחתי את המכתב...

אלכס:

"אלכס!" שמעתי את הקול המוכר של קונר קורא לי, והוא נכנס בסערה אל חדרי. "כן, קונר, אני באמת אלך מחר. בפעם האלף שאני אומרת לך..." אמרתי לו עוד לפני שפתח את פיו. "לא, אלכס, הפעם זה לא זה, פשוט מצאתי עוד מכתב." צעק קונר. "ומה כתו-" התחלתי לשאול, אבל קונר קטע אותי "כתוב שם שיש אלפית כזאת בערך בגילנו והם מבקשים שהיא תבוא לכאן בזמן שאת תבואי לשם, כמו מין החלפות כאילו. ובגלל שלא תהיי פה אני חושב שהבחירה היא לי ולמועצת הפיות!" הוא אמר. "טוב אני מניחה שתסכים. נכון?" שאלתי. "אני אחשוב על זה." אמר בחיקויי לא רע של קולי "אבל אני חושב שכן." הוא קרץ לי ויצא. וירדתי למטה להחזיר את המכתב.

סופי:

"נו? מה היא ענתה?" שאלתי בפעם העשירית בערך. "אנחנו עדיין לא יודעים. היא עדיין לא החזירה את המכתב." ענה לי אולדן, ובדיוק הגיע מכתב ונחת בידיו. הוא פתח את המכתב. "נראה שהיא הסכימה." פסק אולדן. טוב, לכי לארוז, ברגע שאת מוכנה אני אקח אותך לשם ואותה לפה.

אדליין

"חולצות" אמרתי, וסופי הכניסה את החולצות שלה לתיק הסגול, הקטן והחמוד שלה, תיק שבו היא באה לפה, והתיק שבו היא הלכה לברבור השחור.

"מה עכשיו?" שאלה סופי.

"מכנסיים" עניתי, וחשבתי לעצמי איך תהיה הילדה הפייה. בנתיים סופי כבר הכניסה את המכנסיים לתיק. "זהו. את מוכנה." אמרתי לה וחיבקתי אותה חזק-חזק. "אני אלך לאולדן?" אמרה לי סופי. "בואי נרד למטה שתפרדי גם מגריידי, הוא לא ירצה לפספס אותך." אמרתי לה, והיא הנהנה. ירדנו למטה. גריידי היה שם, וסופי רצה לחבק אותו. "נתגעגע אלייך." לחש לה גריידי. "גם אני אלייכם." אמרה סופי, ומשכה גם אותי לחיבוק. ישבנו ככה כמה זמן עד שגריידי שיחרר אותה, "את צריכה ללכת." אמרתי לה. "תהני ילדונת." אמר לה גריידי. "ושלא תעזי לשכוח לדבר איתנו בכל ערב." הוספתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא