פרסי גקסון, שה"ה, ה"פ נפגשים

נ.מ פרסי גקסון:

ישנתי הלילה במחנה החצויים, וכרגיל, כמו כל חצוי נורמאלי היו לי סיוטים.

ראיתי לרגע נער יפה, אני והוא החזקנו ביחד גביע מוזר, ואז הכל התחיל להסתובב. זה הרגיש קצת כמו מסע צללים, אבל גרוע פי אלף. הגעתי ביחד עם הנער לאיזה בית קברות, ואז ראיתי מישהו פשוט מלחיץ, היו לו עיניים אדומות, ולא היה לו אף! האיש נחש כיוון מקל לעבר הנער וצעק "אבדה קדבה!" הנער התמוטט ואני הרגשתי שאני רוצה לנקום. 

החלום התחלף. ראיתי נערה צעירה ויפה, עם שיער בלונדיני עד הכתפיים ועיניים חומות עם נצנוצים זהובים עומדת בפני ברירה קשה. ראיתי אנשים ללא שרביט עם כובעים מוזרים, מאיימים להרוג חבורת נערים שנראו כמו דוגמנים. התעוררתי בבת אחת.

ברגע שהתעוררתי נזכרתי שפראנק וליאו רצו לדבר איתי. מעניין על מה...

התלבשתי והתארגנתי והלכתי לחפש אותם. הם חיכו לי ליד האגם. ברגע שראיתי אותם, הבנתי שהם חושבים שזאת שיחה קשה, אחרת הם לא היו בוחרים באגם, שהוא המקום שהכי מרגיע אותי. הם התחילו לדבר, אבל כל רגע נעצרו. היו להם דמעות בעיניים, והבנתי שזה כנראה ממש רע, אבל זה לא יכול להיות יותר מדי קשה, נכון?

 "איפה גייסון? אני לא זוכר שראיתי אותו במחנה" אמרתי שאלתי.

פראנק פתח את הפה "פרסיגייסוןמת" הוא אמר, והדמעות שלו יתפרצו. גם ליאו התחיל לבכות, וזה היה ממש ממש מוזר. "מה ?" לא הבנתי. "מה לא הבנת! גייסון מת. ניקו אמר את זה בוודאות. זה לא מוות מוזר, כמו שהיה איתי. זה מוות. ואנחנו לא היינו שם בשבילו! הוא כל הזמן היה פה בשבילנו, עזר ייעץ, ואנחנו לא הבנו כמה מזל היה לנו כשהיה לנו אותו!" צעק ליאו. היה נראה שהוא ממש ממש כועס עלי. פראנק ניסה להרגיע אותו, אבל גם הוא היה עצבני. אבל זה לא הגיוני! חשבתי לעצמי, גייסון לא יכול למות, הוא חזק, ואם כמה שקשה לי להודות בזה, הוא הרבה יותר חזק ממני. תמיד כשנצחתי זה היה רק כי הוא וויתר לי. זה לא הגיוני שהוא מת. "איך" שאלתי. "הוא הקריב את עצמו בשביל פייפר, שבכלל נפרדה ממנו בטענה שהיא לא אוהבת אותו. והקריב את עצמו בשביל אפולו המעצבן הזה שרק בגללו הכל קרה! ובשביל מג. הם היו חלשים לחלוטין אחרי שמדיאה חתכה להם את כל העור, אבל גייסון נלחם ב100 חיילים לפחות, כשמלא חיצים נעוצים בו ו3 כידונים לפחות" סיפרו ליאו ופראנק. "אבל זה לא הגיוני! זה גייסון, הוא הכי חזק שיש! בהחלט יותר חזק ממני. תמיד כשניצחתי, זה היה כי הוא רצה. למה לא הייתי שם! הייתי יכול לעזור, למנוע את זה איכשהו!" הרגשתי את הדמעות עולות, ולא רציתי לעצור אותם. מגיע לגייסון שיבכו עליו, אבל לא רציתי שליאו ופראנק יחשבו שזהו. שאפילו אני נכנעתי. 

ובדיוק ברגע הזה הרגשתי תזוזה מאחורי, ושיספתי את מה שזה לא יהיה. שניה אחר כך היא התחילה לצעוק עלי. "פרסי גקסון! זו היתה הדרכמה  האחרונה שלי!" אנבת צעקה. "מצטער" משכתי בכתפיים והמשכתי להתנהג כרגיל, בלי הצלחה גדולה כל כך. "את יודעת שאסור להפחיד אותי מאחור! זאת לא אשמתי! רגע אחד, את בבית שלי?". "כן, באתי לבקר את סאלי, ועכשיו בוא מהר. יש פה אנשים ממש מוזרים, שטוענים שהם צריכים לדבר איתך, ואחד מהם דומה לך באופן מלחיץ.." היא אמרה "ותביא גם את השבעה". בבת אחת נזכרתי גייסון, והבנתי שנהיה רק שישה, אבל אז הוא חייכתי חיוך שבברור היה מאולץ. "כמובן" "והם אוכלים את העוגיות הכחולות שלך!" אנבת הוסיפה תוך כדי שהיא מגרה אותי. "הם אוכלים מהעוגיות שלי? אני עכשיו בא!"   ניסיתי להתנהג כרגיל.

קראתי לשאר השישה ונזכרתי בגייסון. אז זאת הסיבה שפייפר נראתה כל כך עצובה בזמן האחרון, היא בטח חושבת שזאת אשמתה. "אני מצטער" אמרתי לה. היא התעלמה ונהיתה אפילו יותר עצובה אם זה אפשרי.  "טוב, יש אנשים מוזרים בבית שלי ואנבת קראה לכולנו. היא לא יודעת על.. אתם יודעים" אמרתי. "איך נגיע?" שאל ליאו. "אני יכול להפוך לדרקון ואתם תרכבו עלי.." אמר פראנק בהיסוס. "רעיון מצויין" אמרתי בעידוד.

כשהגענו, ליאו ניסה להדליק את הדלת, אבל פייפר וקליפסו  התווכחו איתו, ותאמינו לי שזה מפחיד.   פתחנו את הדלת וראינו איש זקן מאוד עם זקן ארוך, 3 ילדים- אחד שנראה בדיוק כמוני, אבל עם שיער פרוע יותר אם זה אפשרי, ועם משקפיים. ראיתי משהו מסתתר מתחת למצח שלו, אבל הוא השתדל בבירור להסתיר את זה, הוא גם היה פחות שרירי, אבל חוץ מההבדלים האלו, היינו יכולים להיות תאומים. הילד השני היה ג'ינג'י מאוד, הילדה האחרונה הייתה עם שיער חום. היא הייתה יפה מאוד, לא כמו אנבת, הייזל ופייפר, אבל מתקרבת מאוד. אחד היה נראה כאילו המפלצות ריטשו לו את הצורה, והאחרון היה נראה בדיוק כמו הפושע ההוא, סריוס בלק.

הפרק הקודם		הפרק הבא