יומנו של ניקו די אנג'לו

פרסי חזר וגם כל האחרים.

כולם חזרו חוץ מביאנקה וזואי.

כשראיתי את פרסי אני רצתי אליו ושאלתי איפה ביאנקה, ולמרות שהוא לא אמר את זה במפורש אני יודע שהיא מתה.
הוא לא היה צריך להגיד, הוא אמר את כל החלק של ה"אני מצטער" ו"היא ביקשה שאביא לך את זה".

אני העפתי מבט אחד בפסל שהביא וזיהיתי שזה האדס, אל השאול, לפני שהרגשתי שאני מתחיל לבכות.

אני צעקתי ובכיתי אבל לא היה לי אכפת

ביאנקה מתה
היא נעלמה לתמיד
היא לא תתעורר שוב וזה אומר שאיבדתי אותה לנצח
איבדתי גם אותה לנצח

אחר כך הקרקע נפתחה ונצאו ממנה שלדים שתקפו את פרסי

אני יודע שצעקתי שאני רוצה שימות, שהוא שקרן ושזה לא הוגן, אבל אני לא רציתי לפגוע בו
אני אפילו לא יודע איך השלדים הופיעו.

אני צעקתי לשלדים שיעזבו אותו, שיעלמו חזרה ויפסיקו לתקוף את פרסי
אני לא יודע למה ציפיתי, אבל להפתעתי זה באמת עבד.
השלדים נעלמו חזרה והסימן היחיד שנשאר מהם היה סימן ארוך על הקרקע כמו צלקת.

אחר כך רצתי משם ליער
אני לא יודע למה דווקא לשם או למה, אבל אני לא רוצה שימצאו אותי.

אני מסוכן מדי וגם ככה לא נשאר לי אף אחד, כל מי שאהבתי מת
כל מי שאני אוהב מת

אין לי תוכניות להמשך, אבל אם תתקוף אותי מפלצת אני לא חושב שאגן על עצמי.

אין לי עוד מה לעשות כאן

אני לא חושב שאי פעם היה לי מה לעשות כאן, זה כאילו אלוהים - או אל יווני כי כנראה שזה קטע - אמר "מעניין מה יקרה אם ניצור בן אדם בצורה הזו… לא משנה, הוא מקולקל" ולא זרק אותי לפח כי לא היה לו כוח
אולי הוא חיכה שמישהו אחר יעשה את זה

אני לא חושב שאני וביאנקה דומים, אבל אולי אלוהים פשוט התבלבל כשהוא הרג אותה אותה, לקח את הדי אנג'לו הלא נכונה

אולי אלוהים עכשיו יושב ומצטער על מה שעשה

אם זה מה שקרה אני מסכים, ביאנקה הייתה יכולה לשנות את העולם
-ניקו די אנג'לו, אולי בפעם האחרונה

הפרק הקודם		הפרק הבא