הארי פוטר והטעות שנולדה

יום אחר כך

5:30 מחנה החצויים

נ.מ פרסי:
קמתי מוקדם בבוקר מתרגש כולי
אחרי שהתארגנתי הלכתי לאולימפוס
אתם בטח שואלים עכשיו 'מי המשוגע שקם בחמש וחצי כדי לדבר עם האלים?'אז הנה התשובה 'אני'
הייתי חייב ללכת לדבר עם אתנה ואבא שלי לפני ההצעה
אז הגעתי ,עליתי לקומה 600 והלכתי לכיוון חדר הכס
הגעתי ונכנסתי כן אני יודע זה ממש לא מנומס מצידי  אך אני חושב שהנימוסים יצטרכו לחכות שנכנסתי אני רואה שכל האלים בדיון סוער עמדתי שם עד מחכה שמישהו ישים לב לבסוף זאת היתה ארטמיס
"תשתקו שניה" היא אמרה לשאר האלים "יש לנו פה אורח" כל האלים הסתובבו לכיווני "אבא ואתנה אני יכול לדבר איתכם שניה?" אמרתי במבוכה קלה מכל התשומת לב פוסידון ואתנה קמו ויצאנו מהחדר "הכל בסדר בן?" שאל אותי אבא " כן פשוט רציתי להגיד לכם משהו" פוסידון הסתכלל עלי במבט שואל ואתנה במבט ענייני נשמתי נשימה עמוקה "אני רוצה להציע לאנבת'" אמרתי והסתכלתי על אתנה מצפה לראות פרצוף זעוף או משנו כזה ומה שהכי הפתיע אותי זה שהיא חייכה "אתה מקבל את ברכתי" אמרו אתנה ופוסידון ביחד "וואו תודה" אמרתי לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קל ופתאום אתנה אמרה בקול קר "אם היי פעם תפגע בה או שהיא תיהרג בגללך סופך יהיה רע ומר" הנהנתי בפחד והלכתי משם...
חזרתי למחנה החצויים אחרי הביקור המביך באולימפוס והתחלתי להתכונן,התלבשתי יפה(יחסית)
ויצאתי מביתן למזלי פייפר אמרה שהיא תדאג שאנבת' תתלבש יפה ותגיע בלי לעורר בה חשדות
הודתי לה בכל ליבי כי באמת שלא היה לי שמץ איך לעשות את זה.. הלכתי לים

נ.מ אנבת':
התעוררתי ב6:00 בבוקר וראיתי שעל שידתי יש בגדים, הבגדים באו עם פתק לקחתי את הפתק וקראתי:

אנבת'
בוקר טוב!
אני יודעת שזה מוזר אבל אני נאלצת לבקש ממך ללבוש את הבגדים האלה
אני לא עושה את זה מרצוני האישי אמא שלי
הכריחה אותי להציג את זה "האופנה החדשה"
כך קראה לזה לכל המחנה אני סירבתי ואמא שלי התחילה להציק לי ובשביל שהיא תפסיק להרוס את חיי היא אמרה שאת תיצטרכי ללבוש את זה
בבקשה תצילי אותי ותבואי עם הבגדים האלה לחוף..
בתקווה שאת באצת עושה את זה תלכי לאורך השטיח עם פרצוף לאופק ולא למטה...
פייפר
נ.ב: מבקשת בכל לשון של בקשה:אל תהרגי אותי

עשיתי כבקשת פייפר,לבשתי את הבגדים זאת היתה שמלה תחרה כתפיות כחולה כהה מהממת

ושמתי עליי את התכשיטים הכסופים  ואת  נעלי העקב הכסופות

סידרתי את השיער יפה בפזור ויצאתי לכיוון החוף עליתי על השטיח והתחלתי ללכת מסביבי היו כמעט כל החניכים המשכתי ללכת בלי להסתכל למטה אחרי דרך ארוכה פתאום כבר לא היתה קרקע מתחתי נבהלתי ונשמתי עמוק
ואז היא שמעה מישהו אומר את שמה "אנבת' צ'ייס"
ופקחה עניים למרות שלא זכרה שסגרה אותן בכלל
"התינשאי לי?"  פרסי היה שם אם בגדים יפים מהרגיל ואז קלטתי מה הוא שאל עניי נמלאו דמעות של התרגשות "כן, ברור"  צעקתי בהרגשות,הייתי המומה הוא שם לי טבעת מהממת על האצבע והושיט לי פגיון מהמם "אני אוהבת אותך,מוח אצה" אמרתי בהתרגשות ולקחתי את הפגיון "גם אני אוהב אותך,חכמולוגית" ענה לי פרסי וזאת היתה הנשיקה התת ימית הכי טובה בעולם כולו אחרי שהתנתקנו התיישבנו על הקרקעית והסתכלנו על הנוף,מדי פעם היתה עוברת חבורת דגים אבל בסך הכל היה שקט ואני נהנתי אחרי שעה בערך עלינו
והתחלנו ללכת לכיוון רחבת האוכל
פרסי נאנח "מה קרה?" שאלתי אותו "עכשיו צריך להתכונן למסע" אמר ביאוש "אני אעזור לך" אמרתי לו והלכתי להתיישב בשולחן אתנה בדרכיכולם הסתכלו עליי טוב בכל מקרה לבשתי שמלה שראו גם את פרסי לבוש יפה הם הבינו כולם באו לברך אותנו..
אחרי זה סוף סוף התיישבתי לאכול ורשמתי לעצמי ללכת לפייפר אחר כך.....

נ.מ: פרסי
אחרי שכולם הבינו שהתארסנו ובאו לברך אותנו סוף סוף התישבתי בשולחן פוסידון הייתי מיואש מכל מסעות החיפושים אבל המסע הזה יהיה הכי גרוע זה בלי אנבת' למרות שהבטחתי לה שאני לא אעזוב אותה
וזה לא שאני הולך עם חברים אחרים אני הולך לבד
ואז אני עוד צריך להיות המבוגר האחראי בשביל שהילדים מהנבואה יפסיקו לריב ואז אני אהיה האויב המשותף שלהם כי הם יגלו שאני בן פוסידון וכל זה רק בגלל שהאלים התחילו להשתגע בגלל סיבה שעוד לא גילינו
החלטתי שאני אנסה לפחות לקחת את האישיות של אנבת' איתי לקחתי את הנבואה שפורשה כמה שאפשר וראיתי שאת השורה
התרופה מוחבאת בין עלי הנצח
כמו שהרקולס למד צריך לנצח
ובמקום של הפירוש היה רק סימן שאלה
הופתעתי הרי אנבת' וכירון מכירים כל סיפור במיתולגיה וזה אפילו לא נשמע להם מוכר
סיימתי להרהר ואז קלטתי שלא אכלתי כלום מיד ביקשתי פנקייקים כחולים ושוקו אוכמניות וזה הופיע מולי...
מיד אחרי הארוחה הלכתי לביתן להתחיל להתארגן...

הפרק הבא יפורסם רק אחרי שיהיו לפחות 2 תגובות ( בונות או מחמאות) ושאני אסיים לכתוב אותו( די חשוב..)

א

הפרק הקודם		הפרק הבא