קרוליין, די

הייתי באגם, השעה הייתה רבע לחצות. הירח המלא זרח מעל, והאיר את המים באור כסוף.  פתאום שמעתי צעקות, קול פרסות ונביחות. הלכתי לשיח והסתתרתי מאחוריו, מנסה להביט על המתרחש לידי. ממש לידי ראיתי את רמוס, פיטר, סיריוס וג׳יימס, אך הפעם הם לא צחקו או מתחו מישהו. הפעם הם נראו רציניים.

"רך-כף, השינוי מתחיל." שמעתי את ג׳יימס אומר.

"צריך להכניס אותו לצריף." ענה סיריוס. "זנב תולע!" הוא קרא ופיטר קטן וקטן, עד שלא ראיתי אותו יותר.

"מי במשמרת?" שאל סיריוס בקול משועמם.

"להשגיח על האדם זאב?" שאל ג׳יימס בצחוק, (כנראה שהם לא יכולים להפסיק). נבהלתי. אדם זאב? ידעתי שהם מסוכנים. איך מרשים לאחד כזה ללמוד בהוגוורסט? ומה ג'יימס וסיריוס לא מפחדים? הרי לא יכול להיות שהם לא יודעים שהאדם זאב יכול לנשוך אותם. הם לא עד כדי כך טיפשים.

"אני חושב שתורך." אמר ג׳יימס לסיריוס.

"טוב." אמר סיריוס, ותוך שניות הפך לכלב ענקי בצבע שחור, שנראה ממש כמו הגרים.

רמוס בינתיים גדל וגדל, כפות רגליו וידיו התארכו, ציפורניו גדלו, ושיערות התחילו לכסות את כל גופו.

"סיריוס, מאוחר מדי. אני גם משתנה." אמר ג׳יימס והפך לאייל. פלטתי קריאת תדהמה אך הם היו עסוקים מדי, ולא שמעו אותי. 'מה הם?' חשבתי. האייל והכלב, כלומר סיריוס וג׳יימס הובילו את איש הזאב, רמוס, אל הערבה המפליקה. 'מה הם עושים?' חשבתי 'העץ ירביץ להם!' הייתי בטוחה שהם יודעים את זה. נזכרתי בפיטר, לפני שהוא השתנה הוא היה קרוב מאוד לערבה המפליקה. האייל, הכלב והאדם זאב נכנסו לתוך לתוך הערבה המפליקה, ממש לתוך הגזע שלה. התעלפתי. זה היה יותר מידי למוח שלי ללילה אחד. אני לא יודעת כמה זמן הייתי מעולפת, אבל כנראה לא להרבה. כשהתעוררתי עדיין היה חושך בשמיים. חזרתי למגורים והלכתי לישון, מלאה חלומות על אנשי זאב ואנימגוסים. מנסה לעכל את מה שראיתי היום.

שבוע עבר מאז התקרית באגם, ועוד לא סיפרתי לאף אחד. החלטתי להתחיל לחקור את זה בסתר, אז התחלתי לחפש מידע על אנימגוסים ואנשי זאב. חיפשתי בחומר הלימוד ובספרים שבספרייה. סיריוס לא הבין מה קרה, שפתאום אני נעלמת כל כך הרבה. הוא דאג.

לילה אחד הלכתי יחד איתו ועם כולם לאחת המסיבות המטופשות האלה שבני השנה השביעית מארגנים. רק כדי שיפסיק לדאוג ולחשוד. אנחנו שנה שישית, אבל בגלל שג׳יימס וסיריוס הם חברים טובים שלהם הם הרשו לנו להיכנס (וגם היינו ברובנו בנות כי רמוס ופיטר נשארו ללמוד).

"לילי אני לא מאמין שהגעת." אמר ג׳יימס כאשר ראה אותי, את ג׳סיקה ולילי יורדות במדרגות.

"חשבתי שג׳סיקה עבדה עליי." הוא הוסיף וכולנו צחקנו.

"אל תפתח ציפיות." לילי אמרה בקול חד, והלכה לדבר עם ג׳סיקה, בזמן שאני נשארתי עם הבנים.

"היי ג׳יימס, סיריוס." אמרתי.

"היי קר/קרי." ענו לי שניהם.

"קרי, מה קרה לך כל השבוע?" שאל סיריוס בנימה מודאגת. "את לא יצאת לשנייה מהספרים." הוסיף סיריוס.

"מה חיפשת?" שאל  ג׳יימס.

"כלום?" אמרתי בנימה סתמית, אבל בפנים חששתי. מה יקרה אם הם יגלו שגיליתי? המשכתי ללכת.

"נו, אתם באים?" שאלתי. "אני לא יודעת מה איתכם, אבל יש לי מתחשק לחגוג." הוספתי בזמן שתפסתי את הידיים של שניהם ורצתי למסיבה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא