משושה החורף

ריג'ל נשמה נשימה עמוקה ועזרה את כל האומץ שאין לה כאשר התחילה להתקרב לסיריוס בלק שישב בזה הרגע במדשאות עם חבריו - ג'יימס פוטר, רמוס לופין ופיטר פטיגרו.
עברו בסך הכל שעתיים של שיקויים מאז אותו שיעור שינוי צורה עם פרופסור מקגונגל שציוותה את ריג'ל אל סיריוס בלק לעבוד על הפרויקט, אותו שיעור שנדמה שהתרחש לפני שנים. ריג'ל ידעה שתאריך
הגשתו של הפרויקט הוא עוד כשלושה חודשים, אך היא עיינה בדף הפרויקט והופתעה לראות שזה לא הולך להיות פשוט בכלל, הפרויקט היה מסובך ובהחלט דורש עבודה של שלושה חודשים.
ידיה רעדו עם כל צעד שלקחה והספרים אותם החזיקה קרוב לליבה עמדו ליפול, ג'יימס פוטר שיחק כהרגלו בסניץ' אותו פילח לאחר שתפס אותו במשחק הקווידיץ' ובכך גרם לקבוצת גריפינדור לנצח.
ריג'ל בלעה את רוקה ונעצרה קרוב לארבעת החברים, קרוב על מנת שיוכלו לשמוע מה היא אומרת אך רחוק מספיק בשביל שלא יבחינו בה עד שהיא לא תודיע על קיומה.

"שלום," אמרה ריג'ל בקול החלטי.

ארבעת החברים שהיו עסוקים בלצחוק על ניסיונותיו הכושלים של פיטר פטיגרו לתפוס את הסניץ' ובכך גורם שג'יימס פוטר היה צריך ממש להתאמץ בשביל לתפוס אותו כדי שלא יברח, הרימו את מבטם למשמע קולה.

"שלום," אמר בנימוס רמוס לופין, ריג'ל חיבבה אותו הכי הרבה מכל החבורה הזו, היא כמובן לא החליפה איתו מילה אחת כל חייה, אבל הוא נראה לה הכי שפוי שם.

לקח לריג'ל זמן להמשיך לדבר, כך שג'יימס פוטר החל להשתעמם והמשיך לשחק עם הסניץ' שלו בזמן שפיטר פטיגרו צהל כל פעם שהוא הצליח לתפוס אותו, סיריוס בלק לא נראה היה שבכלל ייחס חשיבות רבה לקיומה של ריג'ל ועוד לפני שרמוס לופין בירך אותה בברכת השלום, הוא הסתכל על השמיים בהבעת שיעמום מקסימה, רק רמוס לופין חייך אליה חיוך נעים, מה שנתן לה אומץ לא לברוח מהמקום ולהמשיך לדבר.

"אני ריג'ל וואיט," המשיכה ריג'ל. "אני בת זוגתו של בלק בפרויקט בשינוי צורה."

רמוס נראה היה שמקשיב בריכוז, ושלושת החברים שבו להרים אליה את מבטם לאחר שהמשיכה לדבר, הפעם מראים יותר התעניינות, במיוחד סיריוס בלק.

"חשבתי שהפרויקט הזה הוא רק לשכבה שלנו," אמר בטמטום פיטר פטיגרו.

"אני לומדת בשכבה שלכם," הסבירה ריג'ל. "אני ברייבנקלו."

"בחיים שלי לא ראיתי אותך," אמר ג'יימס פוטר.

סיריוס בלק החל לסרוק את ריג'ל במבטו - מלמעלה למטה, דבר שגרם לריג'ל להתפתל בתוך עצמה.

"אני חושב שאני כן ראיתי אותך," אמר לפתע רמוס לופין. "את מרבה להיות בספרייה, לא ?!."

ריג'ל חייכה חיוך קטן. "כן.. כפי שאמרתי פרופסור מקגונגל ציוותה אותי אל בלק, באתי כדי שנתאם ימי מפגש כדי שנעבוד על הפרויקט."

"לא כזה מעניין אותי," אמר סיריוס בלק בשעמום לאחר שסיים לסרוק אותה וכנראה הבין שהיא לא לטעמו. "תחליטי את ותודיעי לי."

ריג'ל הרגישה כעס מבצבץ בה, תודיעי לי ? מה היא משרתת שלו ? מספיק שהיא באה כדי להודיע לו שהם צריכים לעבוד על הפרויקט !.

ריג'ל נשמה נשימה עמוקה. "מה דעתך על מחר ?."

"טוב," אמר בשעמום סיריוס בלק, כנראה היה שהשמיים הרבה יותר מעניינים אותו ממנה.

"אוקי, אז מחר בשעה שמונה בערב בספרייה," הודיעה ריג'ל.

"שיהיה," הסכים סיריוס בלק.

"נתראה," אמרה ריג'ל והחלה להתרחק מהם, מתפללת בליבה שהעבודה על הפרויקט לא תתרחש כמו השיחה שהם הרגע ניהלו.

ריג'ל ישבה בספרייה, השעה הייתה שמונה בערב, ליבה פעם בעוצמה רבה, מאז אתמול כשקבעה עם סיריוס בלק להיפגש בספרייה היא לא הצליחה להירגע, בלילה היא כמעט ולא ישנה, היא כל כך חששה מאיך העבודה
הולכת להתנהל שהיא הרגישה שהיא עוד מעט פשוט תתפוצץ - היא כמובן רצתה ציון טוב מאוד על הפרויקט הזה, הרי הוא שווה כשליש מציונם הסופי, והיא לא מוכנה שאף אחד יהרוס לה אותו, אפילו לא סיריוס בלק,
רק הבעיה הייתה שסיריוס בלק גרם לה להתכנס בעצמה, היא הייתה זקוקה להרבה אומץ רק לעמוד מולו ולא להתקפל, היא חששה למה שיקרה לה כאשר היא תשב לידו שעה שלמה, האם היא תשרוד ?.

"היי," אמר קול לידה, קוטע את מחשבותיה.

ריג'ל הרימה את ראשה וראתה את סיריוס בלק מתיישב לידה, חבורת בנות שישבה לידם החלה לנעוץ מבטי בוז בריג'ל ונראה היה שניסו להבין למה לעזאזל הוא מתיישב לידה.

"שלום," השיבה ריג'ל. היא הוציאה את דף הפרויקט מתיקה והניחה אותו על השולחן, היא הרימה את מבטה ושמה לב שסיריוס בלק מביט בה.
לאחר כמה שניות שלא נראה היה שהוא מתכוון להסתכל על משהו אחר היא שאלה: "מה?."

"את בטוחה שאת לומדת בשכבה שלנו ?," שאל.

ריג'ל ניסתה לא להיעלב מהשאלה הזו, אולם לא היה לה אכפת שאף אחד לא מכיר אותה, אבל זה היה קצת פוגע שהוא אפילו לא זוכר את פניה למרות שלמדו ביחד שש שנים.

"כן," ענתה ריג'ל והחלה לפתוח את ספר שינוי הצורה שלה.

"רמוס אומר שהוא זוכר אותך," המשיך סיריוס בלק בשלו. "ואני מאמין לו, אבל בחיים אפילו לא שמעתי את השם שלך, תזכירי לי איך קוראים לך ?."

"ריג'ל," השיבה. "טוב," המשיכה ריג'ל לפני שסיריוס בלק ימשיך לדבר על כמה היא בלתי קיומית מבחינתו. "נתחיל ?."

סיריוס בלק נאנח. "בטח," אמר בחוסר רצון.

"טוב, אז הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות הוא לבחור לחש שעליו נעבוד כל הפרויקט," סיכמה מהדף ריג'ל. "יש לך לחש מועדף ?."

"אני אוהב את הלחש הזה שגורם לאנשים להתנהג כמו תרנגולים," אמר סיריוס בלק בחיוך. "אבל אני לא זוכר איך קוראים לו.."

ריג'ל נאנחה. "גאלום," הזיכרה לו.

"נכון," אמר סיריוס בלק בקריאת ניצחון והוציא את שרביטו מכיסו וכיוון אותו לעבר נער שאם ריג'ל זכרה נכון, שמו היה - סוורוס סנייפ.
ריג'ל הוציאה במהירות את שרביטה וכיוונה אותו לעבר סיריוס בלק. "אקספליארמוס."
שרביטו של סיריוס בלק התעופף מבין ידיו לעבר ידה של ריג'ל, מבט מופתע היה על פניו.

"אנחנו צריכים לבחור לחש שמתקשר לשינוי צורה," הסבירה באיטיות ריג'ל.

"הלחש שעבדנו עליו היום בשיעור היה נחמד," הציע סיריוס בלק בצייטנות מעוררת חשד.

"אממ.. טוב, בטח, למה לא ?," הסכימה ריג'ל.

"ריג'ל," אמר סיריוס בלק. "ריג'ל," המשיך להגיד את שמה בוריאציות שונות.

"כן ?," שאלה ריג'ל חוסר רצון.

"זה לא שם נפוץ," קבע. "מה הוא אומר ?."

"זה מאסטרונומיה," דקלמה ריג'ל, שאלו אותה את השאלה הזו כל כך הרבה פעמים, שהיא יכלה לענות על השאלה הזו מתוך שינה. "זה שמו של אחד הכוכבים המשתייכים לקבוצת הכוכבים אוריון."

סיריוס הרים גבה. "גם אני נקרא על כוכב."

"נחמד," ענתה ריג'ל. "שנמשיך ?."

"טוב," ענה סיריוס בלק בחוסר רצון בולט.

"כתוב כאן שאנחנו צריכים לסכם על הלחש ואז השאלה הראשונה אומרת שאנחנו צריכים לנסות את הלחש שלוש פעמים ביום, בזמנים קבועים במשך חודש ולרשום תוצאות."
הסבירה ריג'ל.

"טוב," השיב סיריוס בלק.

"אוקי," אמרה ריג'ל. "אין לי בעיה לסכם על הלחש, ושנינו ננסה את הלחש במשך חודש בשעות שמונה בבוקר, אחת בצהריים ובשמונה בערב, נרשום תוצאות וניפגש פה עוד חודש ונשווה רשמים, מה דעתך ?"

"אין בעיה," הסכים סיריוס בלק.

"אוקי," אמרה ריג'ל והחלה לאסוף את חפציה. "ניפגש פה עוד חודש."

סיריוס בלק קם ממקומו, "להתראות." אמר ויצא מהספרייה.

ריג'ל נאנחה בהקלה, היא לא צריכה להתמודד עם סיריוס בלק לחודש שלם, בינתיים היא תקבור את עצמה בשיעורים ובפרויקט ותנסה להתעלם מהפגישה המחודשת בעוד חודש כמה שיותר.

הפרק הקודם		הפרק הבא