המסכה השחורה

התעוררתי, קשורה בכל גופי לעמוד מתכת חלוד וקר. 
עיניי היו מכוסות בטישו לבן ושפתיי במטפחת שיער סגולה, שהם הורידו מראשי. 
הטישו נפל מעיניי, וכל מה שראיתי זה תא כמו של בתי כלא. 
עמוד המתכת היה באמצע החדר. המיטה הייתה עשוייה ממתכת, ובחדר הייתה שידה ישנה מעץ.
בחדר היו שתי מיטות. 
"מי עוד כאן? מה הם רוצים ממני? איפה אני? מי ישן במיטה הנוספת?" חשבתי לעצמי.
נפתחה הדלת. בחור גדול, מכוסה במסכה צהובה של פו הדוב, זרק נער לבפנים. 
לנער היה שיער שתני ועיניים שחורות. היה לו שיער חלק וקצוץ. הוא נראה כמו...
ג'יימס!
רצתי אליו ורכנתי מעליו. "ג'יימס! בבקשה תתעורר! זאת אני! אוליביה!" 
דמעותיי זלגו עליו. שום דבר לא עזר לנער ששכב מעולף על הרצפה. 
זה חבר שלי שם! מה אני יכולה לעשות? הוא פקח את עיניו לרווחה. 
"ג'יימס!" צרחתי. 
"מלאני..." מלמל. 
"ג'יימס!" חזרתי על עצמי. 
"אני אוהב אותך, מלאני" ענה. 
"מי זו מלאני?" שאלתי. 
הוא היה מטושטש, ואמר: "אני כל כך שמח שהתחלנו לצאת, מלאני". 
דמעותיי התמלאו בעיני שוב. 
זה לא יכול להיות. הוא בוגד בי?!
התרחקתי לאט לאט ממנו, בוכה וממלמלת: "לא... לא..."? 
הוא נעמד על רגליו ואז אמר: "אוליב! מה קרה לך?!" 
הוא התקדם אליי ואחז בידיי, מתקרב אליי לאט לאט. 
"תעזוב אותי!" צעקתי, עזבתי אותו וברחתי לפינה השנייה של החדר. 
נכנס האיש במסכת פו הדוב והוציא את ג'יימס החוצה. הוא צעק, אבל לא התנגדתי. 
המסכה נפלה על הרצפה. 
לא שלטתי בעצמי, לא יכולתי להתנגד. שמתי את המסכה על פניי.
 

הפרק הקודם		הפרק הבא