0 חרמשים |
הרמיוני ואנבת' נפגשות בשנית. שתיהן, ביחד עם הקרובים להן, יוצאים למסע להשבת הסדר בעולמן.
פאנפיק המשך ל"מלחמת החכמולוגיות". נטוש.
פרק מספר 3 - צפיות: 19100
(5) 27 דירגו
|
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר ופרסי ג'קסון. - זאנר: הרפתקאות, קצת רומאנס. - שיפ: רון/הרמיוני, פרסי/אנבת', הארי/ג'יני. - פורסם ב: 13.08.2015 - עודכן: 15.05.2017 | המלץ! ID : 6321 |
היי חבר'ה. הנה הפרק הבא, סורי שזה לקח שבוע. אני קיבלתי בשורה ממש רעה היום, ולא הייתי בטוחה אם לכתוב בכל זאת או לא, אבל החלטתי שכן. תקראו את ההקדמה הזאת בנימה מדוכאת, אני קצת ריקנית בגלל הבשורה שהזכרתי קודם. זהו, אז בסוף כתבתי. אני עדיין לא סגורה על הפרטים פה, אז יכול להיות שיהיו שינויים. אם יהיו אני אודיע. סליחה מראש אם תיאלצו לחכות הרבה עד הפרק הבא, אני עוד צריכה לחשוב על הפרטים. אה, וכמובן כמובן, איך שכחתי בכלל: תודה רבה לכל אלה שהמליצו, ובזכותם אפשר לראות עכשיו את הפיק שלי במומלצים. ממש ממש תודה. נ.ב - מזל טוב לנעמונתרוזן. הפרק הזה מוקדש לך. הייתי כותבת את זה עם יותר סימני קריאה וכאלה, אבל שוב, אני קצת מדוכאת. אוהבת, אלבטראוז
"מה?!" קרא רון בזיעזוע. "אלה היו קוסמים, אני בטוחה," התעקשה אנבת'. "אבל - אבל," הרמיוני ההמומה חיפשה את המילים הנכונות. "למה -" "למה שיעשו את זה? אני באמת לא יודעת," ירתה אנבת'. "את מוזמנת לשאול אותם. אבל אני יודעת מה ראיתי." הרמיוני הביטה בה בבלבול, מחפשת טענת נגד, ולפתע קלטה איך זה נראה מהצד של אנבת'. היא הרגע חזרה מקרב אכזרי עם החבר הפצוע אנושות שלה, אחרי שההגנות הבלתי-שבירות של המחנה קרסו והיא חושבת שזה בגלל קוסמים. אז היא באה לחברתה לבקש עזרה, וזאת התחילה להצדיק את הקוסמים. ברור שהיא מבוהלת. וחוץ מזה, זאת לא פעם ראשונה שהקוסמים משתמשים בכוחם למען מטרות נוראיות כאלה. הרמיוני, יותר מכולם, צריכה לדעת את זה. היא נשמה עמוק. "אוקיי. אוקיי. אז אלה קוסמים." "הרמיוני?" שאל רון בתדהמה. "רון, אתה יודע בדיוק כמוני שלא כל הקוסמים הם התגלמות הטוב," אמרה בקול נמוך. "וחוץ מזה - אני סומכת על אנבת'." ניכר שרווח לאנבת'. "תודה. תראו, אני בטוחה שזה קוסמים. ראיתי אותם." "מתי?" שאלה הרמיוני. "תסבירי. מההתחלה." אנבת' הנהנה. "אוקיי, אז ככה. זה היה בלילה, באמצע ארוחת ערב.הכל היה רגיל ונורמאלי, עד שפתאום האדמה התחילה לרעוד. המחסום של המחנה, אתם יודעים - הגבול, קרס. זה היה כל כך חזק... שאפשר היה להרגיש את זה. לא ראו כלום, אבל הרגשתי איך כאילו שכבת הגנה יורדת ממני ומשאירה אותי פגיעה. ולפי המבטים של החצויים האחרים, אני בטוחה שגם הם הרגישו את זה. תוך רגע מפלצות התחילו לתקוף, מלא מפלצות, וקרב השתולל שם. זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע, אבל למרבה המזל הייתה לנו תוכנית בדיוק בשביל מקרים בלתי-סבירים כאלה." היא נעצרה לרגע ועצמה את עיניה, כאילו נזכרת במראות הקרב. "זה היה ממש מרחץ דמים. מאות מפלצות על בקושי מאתיים חניכים. אז אני וקלאריס - ראש ביתן ארס, שותפה שלי בענייני אסטרטגיה - הובלנו את כולם לתוכנית המילוט שלנו. היו לנו שתיים: אחת - דרך הסירות שבנינו, דיי הסתמכנו על פרסי שיעזור להוביל את כל החצויים דרך המים. הדרך השנייה הייתה יותר מסוכנת, יותר מהירה ויותר מסובכת. זה פעל על אנרגיה אפלה יותר, על בסיס צל. כמו ניקו, שהוא בן האדס, ויכול לעבור מרחקים דרך קפיצות בצללים. זה בערך אותו דבר. אני וקלאריס, ביחד עם כירון וכמה חניכים מהפייסטוס, בנינו אותה, כך שאפשר להעביר דרכה חצויים למקומות, בקפיצה בצל. זה נראה ככה -" אנבת' שלפה מכיסה שלושה כדורים קטנים מזכוכית, ובתוכם עשן סמיך מתערבל. הכדורים היו קטנים מספיק כדי לעטוף את שלושתם ביד אחת. "מטיחים את הכדורים בקרקע מתחתיכם, הזכוכית נשברת, ואתם עוברים ביחד עם כל מה שהצל מצליח לעטוף למקום שאליו אתם רוצים להגיע. לפעמים הוא מעביר למקום שהכי צריכים להגיע אליו, אבל זה קורה לעיתים רחוקות. עדיין לא הצלחנו להבחין מתי ככה ומתי ככה, אבל אנחנו עובדים על זה." היא בחנה את הכדורים בעיניים מבקרות. "תוך רגע הייתה תוכנית. רצינו להעביר את כולם למחנה הרומי, שם תהיה שוב הגנה. אבל הכדורים לא מספיק יציבים. תכננו להעביר את כולם דרך הים, אבל אז גילינו שהמפלצות הביאו איתן את חבריהן המפלצות הימיות, אז התחלנו להעביר את כולם דרך הכדורים. קבוצות של חצויים, קודם הצעירים והחדשים. השאר עקבו את המפלצות עד שהיה תורם. אני ופרסי היינו אחרונים, אחרי שהעברנו את כל שאר החצויים. לקחנו את כל הדברים החשובים מהמחנה והעברנו אותם, ואז לקחנו את כל שאר הכדורים - ארבעה, וקפצנו." "לא הגעתם למחנה הרומי," ניחשה הרמיוני. "נכון. הגענו לפה, בערך לקצה הרחוב. זכרתי את הכתובת שנתת לי פעם, באחת מהשיחות שלנו, ומצאתי את הבית שלכם." רון נשען על הקיר לידו. "אוקיי, הכל נשמע נורא לא נעים, באמת. אבל מה הקשר לקוסמים?" "אני בדיוק מגיעה לזה. לפני שהספקנו לקפוץ, הגיעו כמה אנשים. לא מפלצות, אנשים. אנשים בגלימות ומסכות, שהחזיקו מקלות-עץ וצעקו מילים מוזרות כל הזמן, והרסו כמעט את כל כדורי-הצל שנשארו. היה ממש קשה להילחם בהם כשהם עם השרביטים כל הזמן. הצלחנו להציל רק חמישה כדורי-צל, ועם אחד הגענו לכאן. אבל כשהגענו הבאנו איתנו את שניים מהאנשים, ונלחמנו. הלך יחסית בסדר, עד שהגבוה מביניהם צעק איזה לחש שכוון אליי. סקטו- משהו. פרסי קפץ כדי לחסום אותה ממני, ותוך רגע הוא היה מכוסה בדם. אז השתמשתי בנשק האחרון שהיה לי - כדורי הצל. מגיעים איתם רק למקומות מוצלים, זה הכלל, אז הגענו לכמה בתים אחרי זה, למחבוא קטן, אבל האנשים לא ידעו את זה. הם היו בטוחים שאנחנו כבר ביבשת אחרת כנראה, ולא טרחו לחפש. הם נעלמו בקול נפץ, ואני הובלתי את פרסי לפה. זה כל הסיפור." רון והרמיוני נותרו שקטים. קוסמים שהחליטו לשלב כוחות עם המפלצות ולתקוף את החצויים. זה פשוט הזוי. "אנחנו לא אמרנו כלום לאף אחד, אנבת'. רק להארי וג'יני, ולהם את הרשית לי לספר. חוץ מהם אף אחד לא שמע על זה, לא מאיתנו. אני בטוחה בזה," אמרה הרמיוני בתקיפות. אנבת' נענעה בראשה. "זה לא משנה איך, הקוסמים גילו אותנו. למרות שאני מאמינה לך." רון הביט בה בריכוז. "איך הקוסמים האלה נראו? איך המסיכות והגלימות נראו? את זוכרת?" אנבת' נשארה שקטה לרגע, כאילו ניסתה להיזכר. "אני חושבת שהגלימות היו אדומות, או שחורות. אי אפשר לדעת בלילה. המסכות היו כסופות כאלה, כנראה ממתכת, ומעוותות בצורה מוזרה." היא משכה בכתפיה. "קשה להתרכז במראה שלהם כשאתה מנסה להתחמק מכל מיני קללות קטלניות שהם שולחים אליך." רון החליף מבט קודר עם הרמיוני. "אנבת', אנחנו יודעים מי הקוסמים האלה," אמר במתח. היא נדרכה. "מי?" "אוכלי-מוות," ענתה הרמיוני. "הם היו קבוצת קוסמים שהונהגו על ידי וולדמורט, הקוסם האפל שסיפרתי לך עליו. זה שהארי הביס. הם היו ממש מרושעים, והאמינו שקוסמים חייבים להיות טהורים - כאלה ששני ההורים שלהם היו קוסמים - ושהקוסמים צריכים לשלוט במוגלגים - חסרי הקסם. הם היו נוראיים, ואפלים, ואהבו לפגוע במוגלגים סתם בשביל הכיף ולהרוג כל קוסם שהתנגד להם." "נשמע שעשו לכם חיים קשים," אמרה אנבת' בהשתתפות. "כמו המפלצות איתכם, אפשר לומר," אמר רון. "יש רק דבר אחד שאני רוצה להגיד," אמרה הרמיוני. "זה חשוב. הכדור-צל הזה, אמרת שהוא לוקח אותכם למקום שאתם הכי רוצים או הכי צריכים להיות בו. הכי רציתם להיות במחנה הרומי, אני צודקת?" אנבת' הנהנה. "ובכל זאת הוא הביא אותכם לכאן." רון הביט בשתיהן. "הכי הייתם צריכים לבוא אלינו. יש לנו קשר לזה." אנבת' הנהנה שוב, מבינה. "זאת מלחמה, ואני אצטרך את עזרתכם בה. תכננתי לבוא לפה רק כדי שתעזרו לי עם פרסי, אבל כנראה שזה עמוק יותר. אנחנו ביחד בעסק הזה." הרמיוני הביטה בה בהתרגשות. "אני לא אנטוש אותך בזה, מבטיחה. אנחנו ננצח כאן." אנבת' חייכה. "אף פעם לא נטשת אותי, הרמ'. אני זאת שברחה. ואנחנו באמת ננצח כאן. אנחנו חייבים." ואז, ברגע שהמילים עזבו את פיה, עננת צל התפשטה במהירות באמצע החדר. רון נצמד לקיר, הרמיוני נרתעה, אנבת' נעמדה מגוננת מעל פרסי השוכב. ואז העשן נעלם במהירות בה הופיע, ובמקומו נגלו באמצע החדר שני אנשים. בחור בלונדיני גבוה שהרמיוני ורון זיהו, ועוד אחת ג'יניג'ית מתולתלת שלא זיהו. אנבת' הזדקפה, פיה פעור בהלם. "ר-רייצ'ל? וויל? מה לעזאזל אתם עושים כאן?"
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |