תולדות הכישוף

מאז המקרה בסיפריה אני לא מצליחה להרדם בלילות. כל פעם שאני עוצמת עיינים אני רואה הבזק אור זהוב ושומעת קול רועם.
על המבחן בהיסטוריית הקסם אל תדברו איתי בכלל.כל הלילה לא ישנתי ובבוקר קמתי עם עיינים נפוחות וראש מלא במחשבות שלא קשורות בכלל למבחן, אלא לאותו לילה בסיפרייה.
אני זוכרת את אותו לילה בבירור, אחרי שאמבטיית - לא, סליחה אוקיינוס האור - שקע, ואחרי שהרגשתי שאני נהיית מיוחדת, מיהרתי- ורציתי להחזיר את הספר למקום. אבל הוא לא היה שם. במקומו, בידיים שלי היה תליון זהב יפיפה ועדין בצורת השמש. ענדתי את התליון על הצוואר מהר ורצתי מהסיפרייה לפני שמיהו ישים לב שהייתי שם.
כל לילה - מכייון שכבר ידעתי שאני לא אצליח להרדם - ניסיתי לבדוק מה זה התליון הזה: דיברתי אליו, ניסיתי למעוך אותו, מילמלתי כל מיני לחשים... עד שלבסוף הבחנתי בצירים זעירים בצידו- הוא אמור להיפתח!
אז שוב פעם השקעתי את כל הכוח שלי בלפתוח אותו: ניסיתי אלהמורה- הלחש הפותח, דיסנדיו- הלחש המפוצץ*, זרקתי אותו על הקיר... מה לא עשיתי? אבל הוא לא נפתח!
זה הזמן לספר לכם על עוד תחביב שלי: לצייר. אני מעולה בלצייר! תמיד אומרים שאני הציירת של השכבה - אם לא של כל בי"ס. אבל בזמן האחרון הציורים שלי יוצאים כמו... אין לי מילים לתאר את ז: מסך צהוב, עולם שחור, ים לבן. אין לי מושג מה זה אמור להיות! אבל אני פשוט לא שולטת בידיים שלי כשאני מציירת את זה.
בקיצור, הציורים שלי נראים זוועה. (אבל טולה אמרה שהמוזיאונים עדיין היו אוהבים אותם, בתור אומנות "מודרנית"), (נתתי לה בוקס ואמרתי לה לסתום).
 
*
 
לילה אחד, כששכבתי במיטה וניסיתי - ללא כל מחשבה שאני אצליח - להרדם. עצמתי עיינים, וכשפקחתי אותן, ראיתי שאני עומדת באי בודד באמצע הים. כשהסתכלתי שמאלה- ראיתי שני כיסאות נוח, ומימין היתה בקתה קטנה מעץ.
כשהסתכלתי שוב שמאלה ראיתי שבאחד הכיסאות יושב אדם, זקן מאוד, עם חיוך טוב על הפנים- כמו סבא. הוא סימן לי לבוא אליו, אז באתי והתיישבתי לידו.
"שלום נטשה", הוא אמר לי.
"ש- שלום", עניתי, "מי אתה?".
"איזה חוסר נימוס מצידי", הוא אמר, "לי קוראים הנרי, ואני מניח שאת מכירה אותי בתור הנרי וויליאם תומאס ארצ׳יבלד הגדול, למרות שאת לא חייבת לקרוא לי ככה- את יכולה לקרוא לי רק הנרי", הוא אמר ואני השתוממתי יותר ויותר.

"רגע, אז אתה הוא זה שידע את הסוד ראשוןו? אתה יודע מה אני אמורה לעשות עם ה- ", "עם התיליון?", הוא אמר ופתח את ידו, בתוך היד שלו היה התליון! הסתכלתי על הצוואר שלי וגיליתי שהתיליון נעלם!

הוא פתח את פיו כדי להסביר לי מה עושים עם התיליון, ופתאום - ואני מתכוונת ממש בפיתאומיות - התחילה סערה מעלינו.

לפני שהוא הספיק להגיד עוד מילה, פגע ברק ביננו ואיבדתי אותו.

התעוררתי מזיעה.

החלום היה כל כך מציאותי!

ניסיתי לחזור לישון כדי שהוא יוכל להמשיך לספר לי - או פשוט כי עדיין הייתי ממש עייפה - אבל לא הצלחתי.

אחרי בערך חצי שעה, וויתרתי, וירדתי למטה לחדר המועדון. שקועה במחשבות על החלום.

--------------------------------

*אני מקווה שכתבתי את השמות של הכשפים נכון, סליחה אם לא.

הפרק הקודם		הפרק הבא