לילה בחדר השיקויים

קמתי בבהלה.

אני?! דראקו?! בכפיות?! 

ניערתי אותו חזק "מאלפוי קום כבר!" הוא לא התעורר אז סטרתי לו על פניו. נשאר לו סימן של יד על פניו החיוורות...

"מה את חושבת שאת עושה גריינג'ר?!" הוא נעמד מיד.

"מה אני חושבת??? מה אתה חושב!! מי אתה שתיגע בי בכל צורה כלשהי?!" צרחתי עליו את נשמתי. דראקו האדים.

"קמת בצרחות מסיוטים ובאת לידי!! אני אשם?! את לא מבינה איך נרגעת כשאמרתי לך שזה רק חלום!" 

'דראקו? הרגיע אותי?' חשבתי לעצמי.

ממתי הוא כזה...רגיש?

התהלכתי סחור סחור בחדר במשך חצי שעה בעוד דראקו נשען על החלון ולוקח משהו מהכיס, קופסת סיגריות. 

הוא הוציא מצית והתחיל לעשן, ענן אפור כצבע עיניו יצא מפיו. זה היה מחזה מלבב. 

דראקו נשען על הקיר, מביט בנוף ומעשן סיגריה. 

נהיה לי חם או שנדמה לי? 

לא! בכלל לא! פשוט..חנוק פה. 

"ממתי אתה מעשן?" שאלתי. 

"מה אכפת לך?" הוא ירה בארסיות.

"עם כל החלנות הסגורים עכשיו דחוף לך לעשן?! זה לא ייחכה לעוד 4 שעות?!" שאלתי בעצבנות. 

הוא התעלם והמשיך לבהות בנוף. 

עמדתי לידו. דראקו אפילו לא הסתכל לכיווני. 

"למה היה לך חשוב כל כך להרגיע אותי אם אתה כל כך שונא אותי?" הוא הביט בי, ראיתי שהוא כיבה את הסיגריה ומפיו היה ריח של מנטה עדינה. 

"את לא קולטת הא?, מהשנייה שראיתי אותך מגנה על פוטר ו-וויזלי התאהבתי בך, כל ההצקות שלי אלייך וכינויי הגנאי שהמצאתי לך היו רק בשביל שתסתכלי עליי, אני אוהב לראות אותך כועסת,..." הוא חייך את החיוך הזה שלו שתמיד אהבתי. 

הסתובבתי אליו ונישקתי אותו על השפתיים "גם אתה תמיד היית הטעם שלי". 

בשנייה אחת הוא סובב אותי כך שאני שעונה על הקיר

דראקו הפסיק את הנשיקה "את רוצה שנצא?" 

"לצאת? אבל אנחנו נעולים." שאלתי בבלבול. 

"אוי את כל כך תמימה...-" הוא חייך "הכל היה תכנון שלי. ביקשתי מפנסי שתפיל לך את הדיו ומקראב שיינעל את הדלת ויאטום אותה מקול. הכל היה תכנון שלי כדי להיות איתך" האמירה השחצנית שלו הרגיזה אותי מעט , אבל אהבתי את זה. 

"לא ייאמן מה לילה אחד יכול לעשות הא?" 

הוא הרכין את ראשו לנשיקה ופתח את הדלת באמצעות לחש.

יצאנו משם, כל אחד לכיוון אחר. נפרדתי ממנו בנשיקה חטופה ועליתי לחדרי.

-אפילוג : שנתיים לאחר שהם סיימו את הוגוורטס-

"אהההה דראקו בוא מהר!!!" צעקתי מהקומה השנייה של ביתנו.

"מה קרה?!" הוא רץ אליי, שיערו על פניו. 

חייכתי חיוך נרגש והראיתי לו את המקלון שיש בידי. 

"זה חיובי דראקו, אני בהריון." אמרתי בקול מתרגש.

על פניו נראתה הבעת הפתעה. 

"אז..אז יהיה לנו ילד? דראקו ג'וניור?" 

"כן... דראקו ג'וניור" הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי בחמימות. 

טוב אז כאן בעצם נגמר הפאנפיק...

אני רוצה להגיד תודה לכל מי שקרא, שהגיב, שנרשם למנויים. 

לא פשוט לכתוב בחוסר זמן אבל הצלחתי בזכות התמיכה שלכם. 

אוהבת אתכם ♥♥♥

הפרק הקודם