מוגלגים שולטים

ארנולד קיית'ון ירד לקומה הראשונה במשרד הקסמים ונכנס למשרדו.

הוא לקח את עט הנוצה שלו וטבל אותו בדיו, אבל במקום לכתוב בו, הוא נגע בספר על העברת קסמים בעט, והדיו המיוחדת הגיבה מיד: הספר עלה באש.

העט חזר למקומו, שלם וללא פגע, וארנולד לקח את הספר הבוער באש קסומה.

הוא עבר בפתח שנוצר, ודחף את הספר למקומו בצד השני של הארון-דלת.

הספר הפסיק לבעור ושכב לו דומם בגומחה החשוכה שנוצרה בשבילו.

ארנולד הרים את ההעתק של הספר, שנפל על הרצפה, והחליף אותו עם הספר האמיתי ששכב על המדף.

הוא החזיק את הספר בידו וצעד לעבר החשכה.

אחרי 5 דקות, הוא נכנס לחדר מרוהט בעץ מהגוני משובח ובספות בגוני שמנת, שהכריות בהן ממולאות בנוצותיהם הנדירות של ההיפוגריפים, שנאספו בקפידה ועברו תהליך מיוחד לחיטוי.

האש החמימה שבערה באח הפיצה ריח של בית והשולחן הנמוך והעגול עם הדוגמא של הקופידונים הנעים בשמיים, היה עמוס בניירת.

הוא בחר בכורסא נעימה שישבה קרוב לאח, והתכרבל בה.

''אפשר להתחיל? או שאתה מחכה למישהו?'' שאלה הדמות שהופיעה יש מאין והתיישבה בספה הארוכה שמולו.

''נחשי למי'' אמר ארנולד ועיניו נצצו כשבחנו את דמותה היפה של הדמות.

הוא לא אהב אותה בצורה כזאת, בכלל לא, אבל תמיד היו ידידים טובים.

שיערה השחור והחלק הגיע עד למותניה, ועיניה הירוקות השתלבו בו בצורה מהממת.

לא משנה איפה הייתה, עיניה תמיד נצצו כמו זרקור, וראשים רבים הופנו אליה.

ארנולד היה כמעט היחיד שלא הומם מיופיה, והיה היחיד בהחלט שיכל להביט העיניה בלי להסתנוור. כעת עשה זאת.

היא סקרה אותו מכף רגל ועד ראש, והנידה בראשה כשהבינה על מה הוא חושב.

תמיד הבינו זה את זו, וידעו על מה הם חושבים במבט אחד.

הוא ראה את התשוקה בעיניה והבין מייד.

''כן, הבאתי את הספר. את בטח מעוניינת בו מאוד''

היא חטפה אותו מידו והתחילה לקרוא.

''אולי תישאר פה ללילה, אני חייבת לגמור לקרוא אותו בשביל הפגישה של העמותה שלנו, ואתה לא נשאר פה מספיק''

הספר היה הדרך היחידה של ארנולד להיכנס, ולכן היה חייב לקחת אותו בסוף כל פגישה שלהם.

''את יודעת שאין לי מקום אחר ללכת אליו, זהו ביתי, אנו בנינו אותו יחד במו שרביטנו.

אני חייב להיות כאן או שאישן ברחוב, ולכן אני חייב רק להתעתק לכניסה למשרד הקסמים כל בוקר, שיראו אותי נכנס.''

בפגישות הקודמות הוא הביא את ההעתק שנוצר, וזה הרגיז את מיל.

''את בפרק על איך להעביר קסם למוגל?''

''כן''

''יופי, כשתגמרי אותו נוכל לקבוע עוד פגישה בעזרת המכשיר שבברדס ונעביר את התאריך לכולם''

''עזרתי לך עם הסמל המזויף שייצרתי?''

''כן, הזקן לא חשד בכלום, הוא כזה פתי''

הם צחקו ביחד ודנו בפרטים נוספים על הפגישה.

''הפעם לא במקום קר''

''בסדר'' אמרה והם צחקו שוב.

כשגמרו הלכו לישון במיטה הזוגית הקטנה שבאחד מן החדרים הסודיים שיצאו מן הסלון, וידיהם נגעו זו בזו כשישנו

אני יודעת שזה יצא חסר פואנטה, ונוראי לחלוטין, אבל זה פרק מעבר, ואל תדרסו אותי בתגובות בבקשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא