במקום הלא נכון-ננטש

הנער בחן אותי בשקט. "את בת." ציין. מה יש לאנשים מזה, "כריס!" שמעתי את סקאי קורה מאחורי. "אל תדברי עם אנשים!" העפתי מבט מתנצל בנער שהסתכל עלי בשנאה. רצתי לסקאי.

ברגע שעמדתי לידו סקאי הצביע עלי. "אל תשאל שאלות מיותרות, אני צריך בשבילה שרביט." המוכר שהיה מקריח קצת נראה מופתע אך שלף מתחת לשולחן קופסה קטנה שחורה, הוא הושיט לי אותה.

אני פותחת את זה בזהירות ורואה בפנים שרביט מתכת כסוף, במקום שכנראה הוא הידית סיתתו שלדים ועצמות. לקחתי את השרביט ביד רועדת.

הבטתי במוכר בשאלה. "תצביעי עם השרביט על סקאי."  אמר כאילו זה מובן מעליו. עשיתי כדבריו. סקאי עצם את עיניו בכוח. אך הופתע לראות שמקיפה אותו הילה זהובה הוא הושיט אלי יד, ונתקע במחסום בלתי נראה.

"לא לא לא לא לא." המוכר חטף ממני את השרביט. בין רגע ההילה שסביב סקאי התפוגגה. הוא נראה מסוקרן. "מה זה היה?" שאל. עוד קופסא שחורה נשלפה.

"כזה דבר כבר הרבה שנים לא ראיתי. זה היה גם הסימן שלו, בהתחלה. הסימן של המכשף.." סקאי נראה לחוץ. "זה ממש רע." אמר לי. תודה על העידוד.

פתחתי את הקופסה הבאה ובפנים היה שרביט זהה לקודם, רק שהשרביט הזה היה שחור כזפת. הצבעתי איתו על סקאי. הפעם את שנינו הקיפה ההילה, ותוך כמה שניות התפזר מין ערפל שחור שמילא את הבועה שלנו.

נדמה היה שהערפל חונק אותי כאילו הוא רעיל. אבל לא הצלחתי להסיט את ידי. זה הצטבר בפנים עד שהבועה התפוצצה למיליוני רסיסי אור מעורבים בחלקיקים שחורים. המוכר נראה כאילו ראה את המוות.

הוא לקח ממני את השרביט והחזיר אותו בזהירות בקופסא, סגר והושיט לי אותה. "עשר ג'וגים ושמונה אצקים." מלמל. סקאי הושיט לו כמה מטבעות זהובים וכסופים. "להתראות מרווי, תודה." אמר כשיצאנו.

אחרי שהתרחקנו טיפה הוא עצר אותי. "מה לעזאזל זה היה?" התנפל עלי. "אני לא יודעת." לקחתי צעד אחורה. "כריס את חנקת אותנו!" שמתי לב. "זה חייב להיות קסם אפל ובעל עוצמה רבה. את תהיי תלמידה טובה."

רגע מה? "מה זאת אומרת, תלמידה טובה? בעצמך אמרת שחנקתי אותנו." הוא פשוט המשיך ללכת.

את שאר הקניות עשינו בדממה. קדרה, כמה גלימות עם הסמל הקריפי, הספרים שצריך. בכל חנות ורחוב הסתכלו עלי בסקרנות, הבנתי שיש משהו מוזר בזה שמסתובבת כאן בת, אבל עדין לא הבנתי מה.

בסוף גם קניתי עכבר לבן קטן ומטאטא מוזהב. "עכבר?" שאל סקאי בהרמת גבה כשראה את בחירתי. משכתי בכתפי. "אני יודעת.. סתם חמוד."

הוא הסתכל שוב ברשימה, "אני חושב שסיימנו." הלכנו לרציף שנמצא בקצה המרכז הזה. חיכתה שם רכבת שחורה. סקאי הוביל אותי בפנים לתא ריק והשאיר אותי לבד. "אני בקרון ליד. אל תדאגי." אמר לפני שהלך.

אבל דאגתי, כי הבא שנכנס לקרון היה הנער מחנות השרביטים.

הפרק הקודם		הפרק הבא