הריב המזויף של אתנה ופוסידון

נשמעו שני צלצולים עד שפרסי ענה.

"היי", הוא אמר.

"היי, מה קורה?", שאלה אנבת'.

"הכל סבבה, מה איתך?"

"ככה-ככה, לא נעים לי לשקר לאמא."

"זה בסדר, אנבת', זה שקר לבן, אני בטוח שאתנה רוצה שנתחתן, אבל היא סתם עצבנית בגלל הריב", ניחם אותה פרסי.

"אוקיי, בסדר, איפה אתה רוצה שנעשה את הטקס?"

"אני עוד לא יודע", ענה פרסי, "אני רוצה משהו צנוע כזה, אולי נזמין רק את החברים הכי קרובים, אפשר במחנה החצויים היווני."

"נשמע מגניב", אמרה אנבת', "באיזה שעה אתה חושב שכדאי לעשות את הטקס עצמו?"

"חשבתי אולי לקראת הערב", אמר פרסי.

"צודק, זה הכי רומנטי בערב", אמרה אנבת' בחיוך.

"איפה את?" שאל פרסי, משנה את הנושא, (הוא התחיל להסמיק ולא רצה להיקלע לקטע מביך).

"אני בבית, אתה בא?"

"כן, אני עוד מעט מגיע."

"יופי" אמרה אנבת' בשמחה (היא כבר התגעגעה אליו).

"את יודעת מתי יוצאת הרכבת הבאה לכיוון הבית?", שאל פרסי.

"נראה לי שעוד חצי שעה."

"אוקיי, אני מקווה שאני לא אפספס אותה."

באותו הזמן פוסידון ואתנה דיברו באולימפוס.

"פוסידון", אמרה אתנה, "דיברת עם פרסי?"

"כן", אמר פוסידון, "אמרתי לו שרבנו וכל זה, דיברת עם אנבת'?"

"כן", אמרה אתנה ונזכרה בשיחתה עם אנבת', "האמת שזה היה קצת מוזר..."

"למה, מה קרה?", שאל פוסידון בסקרנות.

"אמרתי לה שרבנו ואני לא רוצה שהם יתחתנו", הסבירה אתנה, "והיא הסכימה מיד, בלי להתווכח אפילו."

"מה?!", צעק פוסידון בכעס, "כל הזמן הזה לא היה לה אכפת ממנו?!"

"אני לא יודעת", אמרה אתנה, "אמרתי לך, זה היה מוזר..."

"עשינו את כל זה רק בגלל שרצית לדעת אם פרסי אוהב את אנבת', ובסוף מתברר שהיא לא אוהבת אותו?!", צעק פוסידון על אתנה.

"פוסידון", אמרה אתנה, מנסה לשמור על קול רגוע, "אל תתחיל להאשים אותי עכשיו."

"למה שאני לא אאשים אותך?", שאל פוסידון בכעס, "את זאת שאשמה פה!"

"אני אשמה?!", קראה אתנה, שלא הצליחה להתאפק יותר, "אם לא היינו עושים את מה שאמרתי, אז הם היו מתחתנים ואז היא היתה שוברת לו את הלב, אז תגיד תודה!"

"שאני אגיד לך תודה?!", צעק פוסידון, "זה יקרה ביום שכל העולם יחרב!"

פוסידון קם, יצא מהחדר וטרק את הדלת.

הפרק הקודם		הפרק הבא