הסוד של דמבלדור

"בוקר טוב ג'יני," אמר דמבלדור מיד כשג'יני התעוררה.

"לא טוב במיוחד," אמר הארי, שישב על המיטה שלו בבית החולים.

"אתה צודק." אישרה ג'יני. "זה לא יכול להמשיך ככה. דמבלדור, תוכל לדאוג לילדים?"

"אין סיכוי שאני נותן לו לשמור עליהם." אמר הארי. "אם הוא יחליט שמתחשק לו לחיות עוד כמה שנים? את חושבת שהוא לא יצור עוד הורקרוקס?"

"אני סומכת עליו. יש לי סיבה, תאמין לי." אמרה ג'יני.

"סיבה שאת לא מתקוונת לספר לי, נכון?" שאל הארי.

"נכון," ענתה ג'יני. "אבל גם לזה יש לי סיבה -"

"אני הולך." אמר הארי. "אני פשוט לא יכול לסבול את זה שאת יודעת משהו שאת לא מתקוונת לספר לי."

"אתה לא יכול ללכת, הארי. אתה עדיין לא חזק מספיק כדי לצאת בית-החולים."

"אם את לא עומדת לספר לי, אני הולך. לא משנה לי מה תגידי." הארי ניסה לקום מהמיטה.

"תספרי לו." אמר דמבלדור בשקט.

"אין בשביל מה, הוא לא יבין." ענתה ג'יני.

"את זה נדע עוד מעט. שאני אספר או את?" שאל דמבלדור.

"אני אספר." אמרה ג'יני. "דמבלדור הרג את אחותך, הארי. אבל -"

"אבל יש לו סיבה?! לך מפה! עכשיו!"

"אני אסביר לו," אמרה ג'יני.

דמבלדור יצא מבית-החולים. 

אבל כשדמבלדור חצה את הכביש, הוולוו השחורה שתמיד נסעה שם באותו זמן, התפוצצה.

זאת בכלל לא היתה תאונה, כי השרביט היה בידו של דמבלדור באותו הזמן, אבל מעליו, היתה מצלמת אבטחה, שצילמה הכל.

הפרק הקודם