לחיות לפי השרביט

ג'רום ופיטר יצאו מגריגוטס לאחר שוידאו שקיבלו את התמיכה הכספית מהודו, והם יצאו לדרך לאילברמורני לפגישה עם אגילברט פאונטיין, מנהל בית ספר אילברמורני לכישוף ולקוסמות. "אני מאמין שבגלל חוקת רפפורט'ס מאקוס"ה יתנגדו בפה מלא לרעיון שלכם, אבל לא קשה לי לדמיין כמה חברי קונגרס שיסכימו אתכם. אני לא יכול לעזור לכם בזה, אני מצטער. חבר המנהלים יפטרו אותי." על אף אכזבתם, השניים הגיעו לנאום מול הקונגרס. "מר קווהוג, תחשוב קצת, הימים של סיילום כבר עברו, הנומאג'ים יכולים לעזור לנו ואנחנו להם." "לא", אמר סמואל ג. קווהוג, נשיא מאקוס"ה, "חוקת רפפורט'ס אינה מרשה זאת. חוץ מזה, לטובת בני מיננו, אנחנו לא יכולים לקחת סיכון". "אבל אדוני" מחה ג'רום, "זו הזדמנות שלא כדאי לפספס. העולם משתנה, בעיקר הנומאג'ים. ומה הכוונה ב'בני מיננו'? כולנו, קוסמים או נומאג'ים, בני אדם עם זכויות." מיעוט בקונגרס השמיע הסכמה עם ג'רום, אך בגלל שדעת הרוב קובעת, תשובתו של קווהוג עדיין הייתה שלילית.

היום עבר, ופיטר הגיע לשביל המוביל לביתו. כרגיל קרא לבנו, בארי, שיספר לו על יום הלימודים. אבל פיטר לא קיבל תשובה. ממשיך, בטח חושב שבנו יושן, הוא מגיע לביתו. הוא פותח את הדלת, שלהפתעתו לא הייתה נעולה. הוא נכנס, וכשרואה מה יש בפנים הוא קורס על הרצפה. אשתו שבהיריון ובנו בן ה12 שכבו מתים על הרצפה. על הקיר היה חרוט: הזהרנו אותך. הוא צורח, הוא לא נושא את זה. בפירוק איברים ועיניים דומעות הוא כותב ינשוף לג'רום.

יומים לאחר מכן. ההלוויה של אשתו ובשנו של פיטר, הלוויה שרוב מבקריה אינם מהמשפחה, משום שפיטר איבד את משפחתו מזמן. ג'רום מנסה לנחם את פיטר, אך לא מצליח. ברגע הזה משהו השתנה בפיטר. ברגע הזה לא היה לו למה לחיות. מהרגע הזה, אין יותר גבול למה שהוא יכול לעשות.

הפרק הקודם		הפרק הבא