פרסי ג׳קסון אחרת

פרסי הוא ילד ממוצא שגר בלונדון הקרה עד שיום אחד הוא מגלה שהוא קוסם ויחד עם חבריו הוא יגלה כמה דברים שהוא לא אמור לדעת עליהם

כותב: יערה🎅
הגולש כתב 2 פאנפיקים.

פרק מספר 3 - צפיות: 10374

(4.778) 9 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: PG - פאנדום: הפ ופג - זאנר: הרפתקאות - שיפ: ג׳ן בנתיים - פורסם ב: 02.06.2017 - עודכן: 07.12.2019

המלץ!

ID : 8698

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

אז הנה זה בא-עוד פרק!

תודה מראש למגיבים אתם לא יודעים כמה זה עוזר!

פרק 3

התיישבתי בסירה לבד כי שאר הסירות היו מלאות ואז הגיע לסירה שיישבתי בא ילד בלונדיני חיוור "אפשר לשבת פה?" הוא שאל אותי בקול חצי מתנשא חצי בודד וזיהיתי אותו כהילד עם הגורילות מחמד.

"קראב גויל מצאתי מקום לשבת" ועכשיו הגיעו הגורילות, הם ניסו חשבת שניהם באותו צד והסירה כמעט והתהפכה "לא שני גלמים אתם כבדים מידי לאותו צד. גויל תשב ליד-" הוא הסתכל במבט שואל "פרסי" עניתי לו "אז כמו שאמרתי קראב שב ליד פרסי" הוא הורה להם ואחת הגורילות בשם קראב עברה לשבת לידי "אני דראקו מאלפוי ואלה קראב וגויל" הוא הציג אותם כאילו הם הרכוש שלו "פרסי ג׳קסון" לחצתי את ידו במחשבה שזה יראה מנומס

"מישהו במשפחה שלך למד בעבר בהוגוורטס?" הוא שאל אותי בהתעניינות "הראשון מסוגו" קרצתי לעברו "אז כאילו את לא טהור דם?" קראב וגויל התחילו לחתור בזמן שניסיתי להבין את נימת קולו של דראקו "אני יודע שאמא שלי מוגלית" ציינתי ואז השתרר בסירה שתיקה מביכה

"לאיזה בית אתה רוצה ללכת?" דראקו ניסה לשאול אותי בניסיון לשבור את הקרחה שנבנה "אני מקווה לגריפנדור, שמעתי שלהפלפאף הולכים חסרי אישיות, לרייבנקלו החנונים ולסלתרין טרולים" צחקקתי לעברו אבל הוא נראה משום מה מבואס

"אני רציתי ללכת לסליתרין, כל המשפחה שלי למדה שם" דראקו אמר בקול עצוב, אתה הקרח הזה כבר לא הצליח לשבור-או לפחות כך חשבתי.

ברק האיר את השמיים מעלינו ורעם הרעיד את הסירות הקטונות, גשם התחיל לרדת עלינו בכמויות וזרוע ענקית של תמנון עלתה אל פני האגם השחור, גויל שנבהל מהזרוע קפץ במקום והסירה שלנו איבדה משקל והתהפכה.

האגריד צעק משהו מאחורינו ותלמידים בסירות החלו לצרוח, קראב וגויל שחו במהירות לעבר האגריד אבל דראקו נשאב למערבולת שהזרועות הענקיות של התמנון יצרו.

הוא נשאב מתחת לפני המים והייתי חייב לעשות משהו אז צללתי במים הקפואים לעבר המערבולת ותפסתי בגלימה של דראקו והעלתי אותו מעל לפני המים-לפחות כך חשבתי, מצאתי את עצמי עם גלימה רטובה ביד ודראקו בקרקעית אגם.

צללתי שוב ומשכתי את דראקו מעל פני המים (וכן הפעם בדקתי שזה הוא), שחיתי כשהוא על הגב שלי וחשבתי על כמה שהיה נחמד מצד הפנימייה שלמדתי בה להציע שיעורי שחיה חינם, כמעט הגענו לסירה של האגריד ואז זרוע של תמנון פגעה בי בצלעות. האגריד שמשך את דראקו לאחת הסירות האחרות כשהוא עם שפתיים כחולות ועטוף במעיל של האגריד שם לב למתרחש ומיהר ותפוס לי ביד אך מעוצמת המערבולת פרקתי את הכתף כשהוא משך אותי לסירה של ארבע ילדים-שניים בלונדינים ושניים שחומים.

תפסתי ביד של אחד הבלונדינים ואמרתי לו "תקשיבו תמסרו למנהל שאני-" "מה אתה" שאל ילד לטיני "שאני רוצה לאמץ את התמנון" השלמתי את המשפט והדבר האחרון שקלטתי לפני שאיבדתי את ההכרה מרוב כאב הוא את הלטיני אומר להם "אני מחבב את הבחור הזה"