ספיירוס - הזמנות מיוחדות

השקעתי בפרק הזה הרבה, אשמח לשמוע מה דעתכם עליו😀

פרק 3 - אזקבן על הים

"..אין לתת לאסיר כל חפץ שהוא. אין להשתמש בשרביט. יש להמנע מכל..."

"בסדר, בסדר, הבנתי" קוצר רוחו של ספיירוס גבר, ועל אף הפטרונוס הגדול שעלה איתם במדרגות הוא הרגיש קור עז. ידו התהדקה על השרביט.

ספיירוס חש את נוכחותם של הסוהרסנים עוד כשהאי הסלעי ומבנה האבן העצום שעליו נראו רק מרחוק דרך חלון הספינה, ותחושת בדידות ומחנק עטפה אותו. עכשיו גם השומר, שבמבט ראשון נדמה כבחור נחמד וחייכן, התגלה כקשה עורף

"אתה, ואנשים כמוך, צריכים לגלות עודף תשומת לב" אמר השומר והביט על זרועו השמאלית של ספיירוס, "אני ממשיך. השיחה עם האסיר לא תעבור את מגבלת הזמן שהוגדר על ידי..." דעתו של ספיירוס הוסחה. הוא שמע קול צעדים מאחוריו והסתובב, אבל לא היה שם איש. הוא הפיק פטרונוס משלו, בצורת גור זאבים קטן, והקור פג במעט. הזאב חג סביבם בצעדים מדודים וריחרח את האוויר. בקצה המדרגות הם הגיעו לזוג דלתות כבדות.

"את השרביט" הסוהר הושיט את ידו וחיכה.

"מה? לא.."

"אלה הכללים, אם אתה לא רוצה אתה יכול לחזור לספינה..."

ספיירוס נאנח "אתה בחור עקשן..."

מופתע מהויתור הקל פתח הסוהר את הדלתות, והם נכנסו למסדרון קצר משובץ דלתות סורגים. הסוהר פתח את הדלת האחרונה בשורה, וספיירוס סידר את גלימתו, נשם עמוק ופסע פנימה. החדר היה גדול ואפור, ומיטה בודדה עמדה בפינה. ליד הקיר ניצבו שולחן ושתי כיסאות, ועל הרחוק מביניהם, שקועה בשינה, נחה דמות ארוכת שיער, פניה מונחות על ידיה על השולחן.

ספיירוס התקדם בשקט והתיישב על הכסא הפנוי. ליבו דפק בחוזקה. בדיוק כשעמד לפתוח את פיו, נשמע קול דק "ספיירוס!" לאט לאט היא הזדקפה, ומתחת לרעמת השיער הארוך, קמטי העייפות והעפעפיים הכבדים, הביטה עליו בלטריקס לסטריינג'.

צמרמורת קלה עברה בו ."בלטריקס" קולו היה יציב ושקט "הרבה זמן עבר..."

חיוך זדוני עלה על פניה "אתה יודע שמאוחר מידי לבקש סליחה, אחרי שנטשת אותנו והכתמת את שמו של האדון.."

"לא באתי לבקש סליחה." הוא שילב את ידיו המחוספסות מעל השולחן, "אני אהיה ישיר. באתי לשאול שאלות ולברר כמה דברים. מסתבר שהחיפושים שלך אחרי אדון האופל - שהיו נראים לכולם מעשה טירוף ודמיון - לא היו חסרי ערך. לפני חודשיים הוא חזר ונגלה בהוגוורטס. לא יותר מאשר צל קלוש שהתלבש על דמות של אדם אחר – קווירל אם את שואלת – אבל זה היה הוא מעל כל ספק..."

בלטריקס צחקה " ואף אחד לא האמין לי.."

"...הוא נעצר על ידי לא אחר מאשר מי שחיסל אותו פעם קודמת – הארי פוטר. דמבלדור אמנם חזה שאדון האופל יחזור מתישהו, אך הוא לא ציפה שהוא יופיע בתוך כותלי בית ספרו. מה שבאתי לברר, זה איך ידעת שהוא יחזור?"

עיניה של בלטריקס הצטמצמו "אדון האופל הינו הקוסם הגדול ביותר שראה עולם הקוסמים אי פעם, לא פלא שהוא מסוגל לקום מהמתים. היו גם ששמעו אותו טוען שהוא פוסע בשבילים אל האלמוות עוד בחייו, לוציוס מאלפוי אמר לי ששמע זאת מפורשות. אני לא כל כך מאמינה לו. אדון האופל לא היה משתף אותו בדבר שלא אמר אפילו לי. אבל," היא עצרה וליקקה את שפתיה " מעניין אותי, פחדת כששמעת שהוא חזר? אתה יודע שלא תצליח לברוח כשהוא יעלה שוב. אין דבר הנסתר מעינו."

ספיירוס לא ענה. מעניין – חשב לעצמו – לוציוס מאלפוי. אך לפתע נשמעה צעקה מאחוריו, והחדר הואר באור אדום בוהק. "שתק!".

ספיירוס קפץ מכסאו והסתובב. על יד הדלת, כשלרגליו מוטל השומר מעולף, וידו מכוונת שרביט הישר לחזהו, עמד ידידו לשעבר, יינסטון אייבורי.

הפרק הקודם