אנשים משתנים

היי, כמובן ששוב שמחתי לקרוא שוב את התגובות שלכם! כל תגובה רק נותנת לי יותר רצון להמשיך!

אני מצטערת מראש שיצא פרק קצר, לא מצאתי מקום אחר ששיאפשר שהפרק יגמר ביותר 'מתח'.

מקווה שתאוהבו!

(הוספתי שוב כמה שורות מהפרק הקודם להיזכר.)

'אם יש משהו שאפשר להגיד על דראקו מאלפוי, זה שהוא נשאר חתיך' היא חשבה לעצמה והסמיקה יותר.

"אה כן. הטלפון שלי מאתמול אצלך במקרה?" היא שאלה מהר וניסתה להסתיר את עובדה שהסמיקה קצת. 'איך גם כשהוא לא מתכוון, הוא תמיד מצליח לגרום לי להסמיק?' היא חשבה לעצמה בייאוש.

"כן, רגע" הוא אמר והוציא את הטלפון מאחת המגירות. "אל תדאגי, לא הסתכלתי שם או משהו, בכל מקרה אני בקושי יודע איך להשתמש בדבר הזה." הוא אמר לאחר שראה שהיא קצת לחוצה, אך לא ידע שזה לא ממש בגלל זה.

"טוב, עוד משהו?" הוא אמר כשלקחה את הטלפון והסתכלה עליו קצת יותר מדי זמן, שוב.

"לא, תודה" היא אמרה מהר והלכה. דראקו גיחך לעצמו וחזר לשבת. 'לא השתנת בכלל, הא הרמיוני?' הוא חשב לעצמו וחזר אל הספר.

לאחר העבודה, וכל מה שקרה בה, הרמיוני התעתקה למחילה, במטרה לעזור לג'יני לבחור את שמלת החתונה שלה.

"הרמיוני יקירה, איזה יופי ראות אותך." גברת וויזלי אמרה נרגשת כשהרמיוני נכנסה אל להבית.

"היי גברת וויזלי, ג'יני פה?" הרמיוני שאלה. היא הניחה שמולי יודעת על הפרידה שלה עם רון, מה שגרם לה להרגיש קצת לא בנוח.

"כן חמודה, היא למעלה בחדר הישן שלה. ואם תרצי  לדבר על מה שקרה, או על  כל דבר בכללי תדעי שאני תמיד אשמח  לשמוע." גברת וויזלי אמרה בחביבות.

"תודה רבה גברת וויזלי, אני מעריכה את זה." הרמיוני אמרה ותחושת הקלה עברה בה. "תקראי לי מולי יקירה." "אוקיי, תודה מולי." היא ענתה ועלתה לחדר הישן של ג'יני, שם הן קבעו להיפגש, ולאחר כמה דקות גם מולי הצטרפה.

אחרי כשעתיים שג'יני, בעזרה גדולה של מולי כמובן, הראתה להרמיוני את כל השמלות שמולי הביאה לה, ואיך תכננה את השיער והאביזרים עם כל אחת מהן, היא הצליחה לבחור אחת.

זו הייתה שמלה לבנה על גוון הקרם, הכתפיות לא היו עבות מדי או דקות מדי, עם עיטורים בלבן על החלק העליון של השמלה, כשמהמותניים ומטה היא נופלת בצורה עדינה ומושלמת. זו הייתה שמלת החתונה של דודה שלה, ג׳יני אהבה אותה כבר כשר אתה אותה בחתונה מלפני כשלוש שנים.

ג'יני החליטה שאת שיערה תשים כנראה בפזור עם קצת בייבי ליס או בקוקו בלוף, שום דבר מפואר מדי.

לאחר שסיימו להתאים גם נעליים, ועוד אביזרים, מולי אמר שהיא צריכה לרדת להתחיל לארגן את ארוחת הערב, מכיוון שג'יני והרמיוני כנראה יישארו, ויצאה מהחדר לכיוון המטבח.

הרמיוני וג'יני סיימו לארגן את כל הדברים שנשארו מפוזרים בחדר ושתיהן התיישבו על המיטה.

"את מתרגשת?" הרמיוני שאלה את ג'יני.

"ברור! לא הייתי בטוחה בהתחלה, אבל הבנתי שהארי באמת אהבת חיי, ואני בטוחה לגמרי שאני – אנחנו, עושים את הדבר הנכון." היא אמרה בהתרגשות שהייתה אופיינית לה בדרך כלל אחרי משחק קווידיץ שניצחה בו, או אחרי שחזרה מדייט מושלם עם הארי.

"אני שמחה בשבילך ג'ין, הארי באמת מדהים! והוא גם אוהב אותך, אתם פשוט מושלמים יחד." הרמיוני אמרה ובלי ששמה לב חשבה על רון, על כך שהוא לא אהב אותה חזרה.

היא ניסתה להסתיר את המחשבה הזו כמה שיותר, אך ג'יני כאילו קראה את מחשבותיה.

"מיוני.. גם אם זה לא יהיה רון, אני בטוחה שתמצאי מישהו שאת אוהבת, שיאוהב אותך חזרה, כלומר, תראי אותך, את מהממת, חכמה, חושבת על אחרים לפני על עצמך ואת נחמדה בטירוף, תאמיני לי שכל גבר יכול להתאהב בך בקלות." ג'יני ענתה להרמיוני וחייכה, מה שגרם להרמיוני לחייך.

וגם אם לא בגללך, תאמיני לי שכמעט כל הגברים ירצו לצאת עם מישהי משלישית הזהב." ג'יני המשיכה וקרצה לה, ובתגובה קיבלה גלגול עיניים.

אך הרמיוני עדיין חייכה, חיוך שהורידה מיד לאחר שג'יני החליטה לדבר שוב.

"ואם כבר מדברים... דיברת עם מאלפיו? על, את יודעת." היא אמרה ולא יכלה שלא לצחקק קצת.

"כן. ולא, אנחנו לא עשינו כלום. כלומר, הוא בהתחלה אמר לי שכן, ואז אמר שהוא צחק. מה שדיי עצבן אותי אבל בכל זאת קצת שעשע אותי. והוא גם היה נחמד אליי סך הכל ודאג להחזיר אותי הביתה.

אבל זה לא היה מצחיק כמו העובדה שראיתי אותו קורא את הספר שלי אחר כך, שזה בכלל היה קורע, עד הקטע שהבנתי שקצת בהיתי בו- כלומר.. אמ.. זו מנורה חדשה?" הרמיוני אמרה הכל מהר ואז קלטה מה אמרה בסוף וניסתה לשנות נושא.

בזמן זה לג'יני רק עלה חיוך ענקי על הפרצוף. "זה 'שעשע' אותך הרמיוני? ורגע אחד, את בהית בו?" היא אמרה ולא התייחסה בכלל לשינוי הנושא של הרמיוני.

"רק קצת, ממש קצת." הרמיוני אמרה מהר.

"תכף תגידי לי שאת מתאהבת בו. את זוכרת מה קרה פעם קודמת, נכון?" היא הוסיפה והרמיוני הסמיקה, ולכן שמרה במהירות על פנים רציניות.  

"בדראקו? באמת ג'יני? אני זוכרת מה קרה."

"דראקו? לא מאלפוי?" ג'יני שאלה כשהחיוך עדיין על פניה.

"זה השם שלו ג'יני, ואולי כדי שנשתמש בו." הרמיוני אמרה ונשכבה על המיטה.

"מה שתגידי." ג'יני ענתה ונשכבה ליד הרמיוני.

"בכל מקרה, אני אחזור אלייך ואל הארי, אני צריכה להתחיל לבחור דירה חדשה. אולי אקח משהו ממולי לאכול, לדרך." הרמיוני אמרה לאחר כמה דקות שהם המשיכו לדבר.

"אני ארד איתך, אני כבר אעזור לאמא."

לאחר שהן נפרדו, הרמיוני כמעט התעתקה לבית בלק, אבל נזכרה שיש עוד משהו שכדי שתעשה לפניי.

אז שוב סליחה שזה פרק קצר, ואתם יכולים לנסות לנחש בתגובות מה הרמיוני רצתה לעשות לפניי שתחזור לחפש לעצמה דירה חדשה אצל הארי וג'יני!

בכל מקרה אשמח לתגובות, ככל שיהיו יותר תגובות אעלה פרק יותר מהר! אפילו רק לרשום המשך או משהו, כל מי שכותב / כתב יודע שכל תגובה משנה לנו...

הפרק הקודם		הפרק הבא