מחומר לאבק

ג'יימס שוב נכנס לאחד ממצבי הרוח הקודרים שלו.

אחרי השתיקה הארוכה שלו בנושא לילי אוואנס במשך כל החופש, סיריוס חשב שהוא נגמל מהעניין, אבל הסתבר שג'יימס רק תכנן תכניות חדשות. חדשות וגרועות.

לילי שוב סרבה, ועכשיו ג'יימס שכב בפיזור על המיטה שלו, בהה בתקרה ולא רצה לזוז.

"נרד למטבחים, קרניים!" סיריוס ניסה להלהיב אותו "נביא בירצפת ונעשה שמח!"

"למה?" מלמל ג'יימס בלי להקשיב.

"כי-" סיריוס חיפש תשובה "כי - ככה! איזו מין שאלה זאת?"

"תעזוב אותי, רך כף " גנח ג'יימס באומללות והתקפל סביב הכרית שלו "אני רוצה להיות לבד".

אם ג'יימס רוצה להיות לבד, המצב בטטה.

אבל סיריוס לא נבהל, ג'יימס כבר נכנס למצב רוח הזה בשנה החמישית שלהם.

הם שיחקו במחלחמת כריות רבת משתתפים אחרי הניצחון המוחץ שלהם נגד סלית'רין במשחק השני של העונה. ג'יימס הצליח ברוב כישרון להכניס לאוואנס כרית לפרצוף.

זה גרר צעקות מצידה, והתגוננות חצופה מצידו, ולבסוף סיריוס נאלץ למשוך משם את ג'יימס לפני שיגרם נזק בלתי הפיך מהשרביט של אוואנס.

שבוע אחרי זה אי אפשר היה להוציא את ג'יימס מהמיטה, סיריוס ניסה הכל עד שהבין שצריך לתת לו זמן לחשוב.

במקרה הטוב ג'יימס יקלוט שהוא מתנהג כמו ילד, ויפסיק עם השטויות שלו.

במקרה הרע יהיה לו יותר מדי זמן לחשוב ולתכנן תכניות חדשות, גרועות אפילו יותר.

סיריוס נאנח ויצא מהחדר, הוא התיישב על הספה הכחולה בחדר המועדון והשתעמם עד מוות.

לרמוס היו לימודים גם אחר הצהרים, ופיטר השתתף במועדון הגוגואים, שרוב פעיליו היו בני השנה השנייה והשלישית. היה יכול להיות נחמד לשרוף את הזמן הזה עם ג'יימס, אבל הוא החליט להכנס לדיכאון ביום הראשון ללימודים, בעייה שלו, בשבוע הבא כבר לא יהיה לו זמן לזה. כשזרם הלימודים יתעצם, ויתחילו גם אימוני הקווידיץ'.

סיריוס קלט שהוא בוהה בגוש תלתלים שרטט בצחוק. זאת הייתה מאי, היא נקרעה ממשהו שאד ג'ונסון משנה שישית אמר. 

סיריוס נתקף דחף פתאומי להיות שם ולומר משהו מצחיק עוד יותר, שיגרום לרעמת התלתלים של מאי לרקוד ולג'ונסון להתחפף משם.

אבל הוא נשאר על הספה וניסה לחשוב על דברים אחרים, כמו על קווידיץ', על המורה החדשה להתגוננות, ועל הבירצפת החדשה שהוא וג'יימס יכלו להינות ממנה ממש עכשיו.

הפרק הקודם