אחד או שתיים

יש תפנית חדה בעלילה אז מקוווה שתהנו ופה ניסיתי לבטא בעצמי עם לא טוב אני ישנה ועוד כמה זמן אני אוסיף בטא פשוט אני חושבת שהיא יצאה לחופשה כי את הפאנפיק החדש היא לא שלחה לי חזרה בטא

אלה אוונס, התעוררה לשמע קול אמה,אשר צעקה לה כך כל בוקר,כדי להעירה.
"נו,בואי כבר!את עוד תאחרי ללימודים."אמרה אמה של אלה דפנה.
אלה שפשפה את עיניה,מנסה להתרגל לאור שחדר דרך התריס.היא כל כך יחלה לסופה של שנת הלימודים,כדי שיהיה לה חופש סוף,סוף.היא לבשה את חולצת התלבושת האחידה וג'ינס קצר וכהה.
אלה,נהגה לשקוע במחשבות לעיתים קרובות גם בזמן שהתלבשה,והיום היא ניסתה להיזכר בחלום מוזר שחלמה: בחלום היו שתי ילדים וענק,כן ענק שגילה להם משהו,היא לא הצליחה להיזכר מה הוא סיפר לילדים.הילדים היו נמוכים ורזים,ממש כמו אלה.לילדה היה שער אדמוני,לילד שער שחור ומשקפיים.יותר מזה היא לא זכרה.
"נו אלה,כמה זמן לוקח להתלבש,באמת!"הפצירה בה אמה.
 אלה,אספה את ילקוטה הסגול בהיר וירדה למטה בעודה מסרקת את שערה.
היא צעדה למראה וראתה:ילדה נמוכה עם שיער חום ופוני שמגיע עד לגבות,עיניים ירוקת גוף רזה, עור בהיר ואף קטן וסולד.היא אף פעם לא שקעה ברחמים עצמיים בנושאים כמו מראה כמו רוב בנות כיתתה,היא ידעה שהיא לא יפה אך יש לה מראה נחמד וזה מספיק,חוץ מזה כולם החמיאו לה על הגומות שלה.
חולצת התלבושת האחידה בצבע תכלת שלה, התאימה לה לפחות,אך כולם התבאסו  שהם צריכים ללבוש כל השנה גווני כחול,זה היה נורא משעמם וחם בקיץ.
היא שתתה את השוקו שלה במהירות ואצה,טסה לבית הספר שלה  שהיה כיום היה בית הספר הכי טוב במקום שגרה-זכרון יעקב.אלה לא הייתה תלמידה טובה במיוחד היא הייתה ממוצעת לא טובה במיוחד ולא גרועה.
כאשר היא הגיעה לכיתתה,היא התיישבה במקום הקבוע שלה ליד נופר חברתה הטובה ביותר.
נופר היא ילדה יפה מאוד בעלת שער שטני,עיניים כחולות עור שזוף אך לא יותר מדי.
היא גם הייתה טובה בלימודים והיה לה כבר שלוש חברים.
אלה ונופר התחילו לפטפט על כל מיני דברים שבנות בנות שמונה וחצי יכולות לפטפט כמו:שהם עוד מעט מסיימות סוף,סוף את כיתה גימל וזה שהבנים בכיתה ממש לא ביישנים ומציעים לבנות פה לצאת כל הזמן.
אלה,חשבה על החבר שלה שטס עד הרביעי ליולי לארצות הברית,לחבר שלה קוראים לו אסף וכולם קוראים לו אסי. יש לו שיער שחור ופרוע,עיניים גדולות וחומות .הוא היה דיי גרוע בלימודים אבל נחמד למדיי בגלל זה אלה חיבבה אותו והוא אותה.
פתאום הן קלטו שמורתן הנחמדה גלית,נכנסה לכיתה שלהם,זאת בעלת המזגן המקולקל והלוח הצר והארוך.גלית פתחה בהודעות של פתיחת יום וכולם הודו על זה שיש להם מורה דברנית,כי ככה היא מבזבזת להם יותר זמן מהשיעור.
בשעה הראשונה הם למדו מדעים,בשעה השנייה והשלישית שעת חשבון שבהם היא נזכרה שבתחילת החלום היה מין נער מדוכא,שהלך ככל הנראה לפסיכולוגית,הדבר היחיד שהיא ידעה בביטחון שזה לא היה בארץ ישראל ארצה,כי ירד גשם באמצע הקיץ (את זה היא ידעה כי היא זכרה שהיה שם שלט עם הכתובת של להקה כלשהי שעושה מופע קיץ והוא היה באנגלית)אז זה כנראה אנגליה או ארצות הברית.
כשהגיע השעה אחרונה נשמע הצלצול,אלה התחילה ללכת הביתה במהירות שמביישת נמר בשיא כוחותיו.
אמה דפנה,חיבקה אותה. הן אכלו ביחד אחר כך בחמש היא נפגשה עם נופר שתיהן החליטו שאת יומולדת תשע שלהן הן יחגגו ביחד,הן התרגשו ופיטפטו קצת על זה שמחר היום האחרון ללימודים אלה חזרה הביתה בשמונה ומכיוון שהייתה עייפה היא נרדמה בשמונה וחצי,דואגת לגבי התעודה של שעלולה להיות קצת לא בסדרית.

הפרק הקודם