מלך המתיחות

"בוקר, פוול"

סופי הרימה את מבטה מעיתון הנביא היומי שקראה ומבטה נתקל בסיריוס בלאק. היא הייתה המומה לחלוטין למספר רגעים אך התעשתה במהרה ושלחה לו את המבט המזלזל הקבוע שלה.

"ומה אתה עושה פה בשעה כל כך מוקדמת? אתה לא אמור להיות במיטה עם החברה-צעצוע מין החדשה שלך?"

השעה הייתה 6 וחצי, הלימודים התחילו רק ב9. ובכל יום אחר סיריוס באמת היה במיטה שלו (אבל לבדו) אך היום היה יום מיוחד, הבוקר הייתה לו תוכנית. סיריוס ידע שסופי מתעוררת מוקדם ויורדת לאולם הגדול לפני כולם ושותה שם קפה של בוקר, לבדה,  ולכן הוא כיוון שעון מעורר והתעורר ב6  בבוקר.

"אני לא כזה" אמר סיריוס בכנות. סופי הרימה גבה אך לא הגיבה.

"באת לנקום?" היא אמרה בזלזול "אם כן אתה עוד תתגעגע לפצעונים של אתמול" סופי חייכה את חיוכה הזדוני שהיה שמור במיוחד בשביל סיריוס.

"לא, כוונתי לשלום" סיריוס נופף בידו וסופי גלגלה את עיניה.

"אז מה אתה רוצה, בלק?"

"אה..." סיריוס ניסה להראות נבוך, הוא השפיל את מבטו והתבונן בנעליו "אני...אני סתם רציתי לדבר איתך, חשבתי שזה יהיה נחמד" הוא הרים את מבטו אל סופי שהרימה גבה בספקנות ושתתה באיטיות מכוס הקפה שלה.

"כדאי שתלמד לשקר, אתה די גרוע בזה, בתור קונדסאי"

"מה?!" הוא הרים את מבטו במהירות והעמיד פני מופתע "אני לא משקר"

"כן בטח" היא גיחכה"ואני חצי טרולית, אתה בא לאולם הגדול ב6 בבוקר כשאני פה, לבד, יום אחרי שהחרבתי את הפנים המקסימות והקדושות שלך במתקפת פצעונים כי אתה חושב שזה יהיה נחמד לדבר איתי? אפילו אידיוט נפוח כמוך היה מבין שזה חשוד"

"כן" וכדי להוכיח את עצמו סיריוס התיישב מולה "אז מה שלומך הבוקר?"

"טוב-תודה-מה-איתך?" היא אמרה במהירות ותקעה בו מבט חשדני מעל כוס הקפה שלה. הוא התעלם ממבטיה וחייך אליה בנימוס משועשע.

"אני בסדר, מזג האוויר נפלא היום" סיריוס הרים את מבטו אל התקרה המכושפת דרכה השתקפו השמיים שהיו חלקים מעננים בצבע סגול ורדורד. סופי גלגלה את עיניה, סיריוס ראה בכך אישור להמשיך "אז את מרוצה בינתיים מהשנה השישית?"

"אני לא הולכת לשחק במשחק המטופש הזה" סופי צעקה ואיגרפה את כפות ידיה, עיניה יורות ניצוצות מסוכנים כלפי סיריוס "מה אתה מתכנן?" היא ירקה "ממילא זה לא יעבוד לך"

"חשבתי על מה שאמרת אתמול, לפני שהחלטת להשחית את פני המקסימים " הוא חרק את שיניו, זה עדין היה נושא רגיש "והגעתי למסקנה שבסך הכל את צדקת, גם אם לא התכוונת לזה, אני חושב שזה יהיה נחמד אם נפסיק לריב כל הזמן. דרך אגב זאת היתה מוגלת פרונקלשטונקלים?"

סופי נראתה מזועזעת.

'שוב!' חשב לעצמו סיריוס 'בחיי סיריוס אתה גדול!'

"אתה מזלזל באינטילגנציה שלי? אני לא תמימה, בלאק. וכן זאת הייתה מוגלת פרונקלשטונקלים שייבשתי וטחנתי לאבקה" היא חייכה את חיוכה המרושע "במיוחד בשבילך!"

"גאוני!" הוא חייך אליה שוב ולהפתעתו היא חייכה אליו חזרה אך חיוכה נמחק במהירות והיא חזרה לזעוף כרגיל.

"אני לא משקר. באמת שנמאס לי מהמתיחות האלה, מילה שלי"

סופי נאנחה ושיפשפה את פניה בעייפות  "אני נשבעת לך שאם אתה והחברים הילדותיים שלך תמתחו אותי אחרי שהכרזת על כניעה, אתם תצטערו שנולדתם"

"הפסקת אש לא כניעה, אני מבקש"

"כן זה"

"אני מבטיח לך שזה אפילו לא עלה על דעתי" הוא חייך שוב אך הפעם זכה רק להרמת גבה פקפקנית.

"בחייך...כבר חמש שאנחנו ביריבות מפגרת, זאת השנה השישית שלנו, שנה הבאה אנחנו מסיימים את הלימודים שלנו בהוגוורטס ואני לא רוצה שנגמור את השנה כשאנחנו שונאים אחד את השני, אני רק רוצה שנהיה ידידים. אני נשבע" סיריוס הניח את ידו הימנית על ליבו והרים את ידו השמאלית באוויר.

"ידידים?" היא שקלה את המילה בהיסוס "אנחנו?"

"כן, ידידים, כמו שאמרת אתמול מתיחות זה ילדותי וחוץ מזה זה כבר איבד את הקסם" הוא נאנח והעמיד פני נבוך שנית "האמת היא שכבר מהשנה הראשונה  רציתי...אה... שנדבר וזה...ונהיה ידידים אבל...זה לא הלך כמו שקיוויתי" סופי נחרה בזלזול.

"אוי תחסוך ממני את זה"

"אני רציני! כל המתיחות האלה היו כדי שתשימי לב אלי" סופי נראתה פקפקנית.

"וכמובן שאתה לא יכולת פשוט לגשת אלי כמו בן אדם נורמאלי ולדבר איתי"

"לא" הוא חייך אלה בהיסוס "פחדתי, אני לא יודע למה, עם כל בת אחרת קל לי לדבר. ממך תמיד פחדתי"

"ממה פחדת בדיוק?" היא אמרה בזלזול "מה יש לפחד ממני? בוטן יותר מאיים ממני" סיריוס גיחך.

"לא פחדתי שתתקפי אותי או משהו כזה פחדתי שתצחקי עלי או שתתעלמי ממני,  ממתיחות אי אפשר להתעלם" להפתעתו היא חייכה אליו הוא החזיר לה חיוך.

"למה פחדת שאני אתעלם ממך?"

"אני לא יודע...פשוט פחדתי" הוא הרים את מבטו בזהירות והביט על פניה, נראה שהיא בלעה את הפיתיון.

"אני לא מבינה איך אתה בגריפנדור...שפן" סופי גיחכה סיריוס רק משך בכתפיו.

"אז זה בסדר מבחינתך?"

"נו טוב" סופי חייכה בהיסוס "ידידים?"

"ידידים" סיריוס אישר וחייך אליה בחזרה חיוך גדול.

"חבר שלך מגיע" סופי אמרה לפתע והחיוך נמחק משפתיה, סיריוס הסתכל לכיוון אליו עיניה של סופי היו מופנות, וראה את רמוס שפסע לקראתו בישנוניות "בכל מקרה אני חייבת ללכת" היא החלה אוספת את דבריה והרימה את התיק על כתפה "להתראות בינתיים" היא אמרה והסתובבה, הולכת משם במהירות וחולפת בדרכה ליד רמוס.

"בוקר..." הוא מלמל והתיישב במקומה של סופי. מתחת לעיניו היו צללים כהים "איך מתקדמת התוכנית בינתיים?"

"טוב" דיווח סיריוס וחייך חיוך רחב "אפילו טוב מאד!" הוא גיחכך וחיכך את כפות ידיו, רמוס בהה בו, עייף ומוטרד למשך כמה שניות ולבסוף התעשת ומזג לעצמו קפה.

"מטורף..." מלמל לעצמו לפני שלגם מהמשקה המעורר "כולכם מטורפים..."

"אולי, אבל מטורף שהולך לשגע את סופי פוול"

"כן כן מה שתגיד..." רמוס שתה בשקיקה מהקפה "אז מה בעצם קרה?"

סיריוס דיווח לרמוס במדוייק מה הוא אמר, ומה סופי אמרה, ואיך היא הגיבה, ומה הוא עשה וממש לפני סוף  הדיווח המפורט שנמשך כמעט חצי שעה פיטר וג'יימס הצטרפו אליהם.

"ואז אתה הגעת והיא הלכה ואמרה להתראות בינתיים" סיים סיריוס והסתכל על רמוס בציפייה.

"בוקר" אמר ג'יימס והתיישב לצידו של סיריוס.

"היי" אמר פיטר שהתיישב ליד רמוס והתחיל להעמיס אוכל בכמות שמספיקה לשני אנשים  על צלחתו.

"אז מה קורה? דיברת איתה?" ג'יימס רכן קדימה ולחש כדי שחבריהם לבית לא ישמעו אותו.

"כן" סיריוס חייך "ואני חושב שהלך לא רע בכלל, מלכת המתיחות בלעה את הפיתיון,  אני צודק ירחוני?" רמוס הנהן במרץ.

"אני חושב שהפעם אנחנו בלתי מנוצחים" אמר רמוס בטון החלטי.

"מעולה" אמר ג'יימס וקרץ לסיריוס שקרץ בחזרה.

השתררה שתיקה רגעית בזמן שכולם היו עסוקים באכילה ובשתייה.

"בואו נרים כוסית לכבוד הניצחון העתידי שלנו על סופי פאוול" אמר סיריוס והרים את כוסו מעל ראשיהם.

"לחיים!!!" צעקו שלושת האחרים והרימו את כוסותיהם.

"נראה לה מה זה!" אמר פיטר לאחר שהורידו את כוסותיהם.

"ועוד איך..." מלמל סיריוס.

                                                   ***

"המקום הזה תפוס?"

סופי פוול הרימה את מבטה מספר הלימוד אותו קראה באותו רגע ועיניה האפורות פגשו עם עיניו השחורות של סיריוס בלאק, אויב לשעבר וידיד בתקופת מבחן, מאתמול.

"לא" היא אמרה ומשכה בכתפיה באדישות.

"יופי" הוא אמר והתיישב בכיסא לידה, בשולחן האחרון בכיתה.

"לא חשבתי שיהיה פה עוד מישהו מגריפינדור" התוודה סיריוס אחרי שהוציא את ספריו ועטי הנוצה שלו מהילקוט "הכל פה מלא רוונקלואים שמאוהבים בעצמם" סופי גיחכה.

"גם אני הופתעתי לראות אותך פה"

"תודה" סיריוס אמר בטון נעלב

"אתה לא נראה הטיפוס של כשפומטיקה" היא הודתה.

"אקבל זאת כמחמאה" הוא חייך אליה.

בדיוק אז נכנסה פרופסור וקטור לכיתה. היא לבשה חלוק בצבע סגול מזעזע, שערה הערמוני היה אסוף בקוקו מרושל ולחייה היו סמוקות.

"שלום לכם תלמידות ותלמידים" היא אמרה בטון נמרץ ונפנפה בשרביטה לעבר הלוח. המילים 'פרופסור וקטור' הופיעו עליו בגיר סגול מזעזע שתאם לגלימתה  "נפתח את השיעור הראשון שלנו בלחשים אנליטיים, אני מצפה מכם לשמור על שקט וריכוז מופתיים כשפומטיקה כפי שאתם זוכרים היא מקצוע רציני וקשה במיוחד. עכשיו, פיתחו בבקשה את ספר הלימוד בעמוד 8. נתחיל בתרגיל 13 בראש הדף. קחו לכם כמה שניות לעבור עליו"

סיריוס נאנח וחייך אל סופי שמשכה בכתפיה, היא דווקא אהבה לחשים אנליטים.

"תרגיל 13, מישהו מעוניין לבצע אותו?" שאלה פרופסור וקטור לאחר כמה דקות והסתכלה על הכיתה בציפייה. כמה רבנקלואים נלהבים הרימו את ידיהם לאוויר.

"לאבגוד, בוא לקדמת הכיתה והדגם לנו"

                                                    ***

"וואו! זה היה שיעור מטיש!" קרה סיריוס בקול חזק מדי לטעמה של סופי שעיקמה את אפה.  סופי וסיריוס הלכו ביחד לשיעור השני שלהם אחרי שהתברר לשניהם שהם בחרו להמשיך עם שינוי צורה.

"תהיה בשקט פרופסור וקטור עוד תשמע אותך"

"שתשמע" אמר סיריוס ומשך בכתפיו "זה באמת היה שיעור מטיש. וקיבלנו כל כך הרבה שיעורי בית!"  סיריוס הגביר את קולו וסופי חבטה בכתפו.

"אני דווקא אוהבת לחשים אנליטים" התוודתה סופי.

"אני מעדיף אינטגרלים, אם תשאלי אותי, אנשים מזלזלים בהם בהתחלה כי הם נראים ממש קלים ולא חשובים, אבל בעצם הם די מורכבים ואפילו די שימושיים הם חוסכים הרבה חישוביפ" סופי נעצרה והסתכלה על סיריוס במבט המום, היא לא ציפתה ממנו להפגין ידע ברמה כזאת.

"מה?" הוא אמר, נעצר אף הוא והשפיל את מבטו אליה "אני חנון של כשפומטיקה" הוא גיחך.

"לא חשבתי שיש לך תחומי עיניין חוץ מהסתכל על עצמך כל הזמן במראה"

"תתפלאי" הוא אמר והמשיך ללכת "אבל כבר מהשנים הראשונות הייתי לוקח ספרים מהסיפריה על כשפומטיקה, ג'יימס, רמוס ופיטר תמיד היו יורדים עלי, אבל אני פשוט אוהב את זה"

"מממ..." סופי מלמלה מלמול לא מחייב.

"אז איזה מקצועות בחרת להרחיב?"

"כמו שאתה כבר יודע בחרתי כשפומטיקה, שינוי צורה ושיקויים" היא שלחה לעברו מבט מרושע, הוא התכווץ והיא צחקקה "ובנוסף בחרתי התגוננות מפני כוחות האופל ולחשים"

"נחמד, בדיוק כמוני"

"מעולה..."היא מלמלה

"נוכל ללמוד ביחד" הוא אמר אך זה נראה יותר כאילו הוא מדבר אל עצמו מאשר אליה.

"כן, זה יכול להיות נחמד"

הבעתו הייתה מהורהרת ונראה שהוא שכח מקיומה.

הם פסעו עוד מספר דקות בשקט, סיריוס מהרהר וסופי הולכת בשקט על ידו.

"אממ..הגענו"

סיריוס מצמץ פעמיים והסתכל על דלת האלון הכבדה שמולו, הוא הניח את ידו על ידית הדלת וכשמשך הדלת השמיעה חריקה.

כשהוא וסופי נכנסו כל התלמידים שישבו בכיתה כולל מקגונגל (שכבר הייתה בכיתה למרות שהשיעור עוד לא התחיל) נעצו בהם מבטים, כל התלמידים בהוגוורטס ידעו על היריבות הקטלנית שבין סופי פאוול לסיריוס בלאק ולראות את שניהם מסתובבים ביחד לא היה דבר שבשגרה, אלה אם כן הם היו בעיצומו של ריב.

סופי הסמיקה, לא רגילה לכל כך הרבה תשומת לב וסיריוס רק חייך ביהירות אל תלמידי הכיתה וקרץ לג'יימס שישב מאחור. סופי הסתכלה עליו ותפסה אותו כשקרץ לג'יימס, היא התעצבנה ודרכה על רגלו בחוזקה כאילו בטעות בזמן שפסעה אל הכיסא הפנוי בקדמת הכיתה ליד לילי אוואנס איתה חלקה חדר במעונות של תלמידות השנה של גריפינדור.

סיריוס פלט 'אוו' חלוש וצלע לשורה האחרונה.

"הם קצת דפוקים בשכל" אמרה לילי לאחר שסופי התיישבה "הקונדסאים" הוסיפה למקרה שסופי לא הבינה, סופי הנהנה בהבנה וחייכה אל לילי שהחזירה לה חיוך והפתה את פניה אל מקגונגל שהתחילה את השיעור לאחר שאחרוני התלמידים נכנסו לכיתה.

סופי החליטה לנהוג בחוכמה והפנתה אף היא את מבטה אל מקגונגל שהרצתה בלהט על הנושאים שילמדו השנה וניסתה להתרכז בדבריה כשפתאום לילי העבירה לה פיסת קלף קטנה ומקופלת, סופי פתחה אותה וקראה.

'אז את וסיריוס בלאק?' היה כתוב שם בכתב זעיר ומסודר בנוסף לילי ציירה אנימציה של זוג סמיילים מתנשקים.

סופי קראה את הפתק וקישקשה באלימות על האנימציה 'ממש ממש לא' סופי כתבה והעבירה את הפתק ללילי בפרצוף רוגז.

'ראיתם אתכם כשנכנסתם ביחד' הפעם לילי הוסיפה סמיילי קורץ. סופי הסתכלה עליה, לילי הסתכלה על מקגונגל ונראתה קשובה למדי.

שנאה שהפכה לתשוקה?' היה כתוב מתחת לסמיילי הקורץ. סופי גלגלה את עיניה.

'תעשי לי טובה, אני מעדיפה לנשק את הכפות רגליים של האגריד מאשר לנשק את סיריוס בלאק'

'מה שתגידי...' לילי העבירה לה את הפתק עם קריצה, אמיתית הפעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא