יצאו מדעתם

עוד מחסום ככתיבה.>< ועכשיו-הנה הפרק הקצר מידי:

------------------------------------------------------------------------------

הדמות שעמדה בפתח הייתה עטויית גלימה שחורה עם ברדס, עיניים כהות ופראיות שנצנצו בטירוף אפילו באפלה. עורה הלבן נראה זורח על הרקע הכהה. בלטריקס לסטריינג'. הו התקרבה באיטיות לעברם,ידייה מושטות קדימה.

בפתאומיות, אור נדלק מקצה שרביטה.

בדיוק ברגע הזה,פרנק הסתער עלייה. ''שתק!'' צעק. ''רודקטו! '' הוא אמר בלי לחשוב. הוא הסתער לעברה ודחף אותה אל היציאה.

הוא התלבט אם לעזור לאחרים, אך הוא ראה שהחדר ריק. הם התעתקו. למה הוא לא חשב על זה?! טוב נו, מאוחר מידי.

הוא רץ אל אליס,תפס אותה והם מיהרו לצאת מהחלון. פרנק ניפץ את הזכוכית והם המשיכו הלאה.

בינתיים המרדף התחדש. בלטריקס חזרה לרדוף אחריהם,הפעם מלווה בעוד דמויות עטויות ברדסים.

פרנק ואליס רצו, מועדים, מנפצים זרדים בדרכם, עוברים מעל העלים המרשרשים.

בלטריקס הלכה בעקבותייהם. צעדייה היו איטיים ורגועים,כאילו היא יודעת שבמרדף הזה לא יהיה להם סיכוי. הבעתה הייתה אטומה וקרירה, מלבד עינייה. עינייה צמאות הדם.

אליס הפריחה פטרונוס מקצה שרביטה. כמובן, הם לא היו סוהרסנים, אך הפטרונוס סינוור אותם, מספיק כדי ליצור הסחת דעת מהירה.

הם רצו עוד ועוד בדרך המתפתלת, עד שהגיעו לעומק היער וצנחו על אדמת היער הלחה, מלאת העשב והפטריות.

הם התנשפו ונשמו בכבדות, עייפים ומיוזעים.

אליס שכבה על האדמה,עינייה נעוצות בשמיים וזרועותייה פרושות לצדדים.

לאחר שישבו כך זמן רב- רבע שעה, אולי שעה ואולי גם חצי יום- הם איבדו תחושת זמן ולא ידעו כמה זמן חלף, ואז אליס פנתה אל פרנק.

''תגיד,למה הצלת אותי?''.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

-המשך יבוא-

הפרק הקודם