איזה גבר!

הינה פרק 4!!

הוא די קצר...

הלכנו מכות די הרבה זמן,עד שבסופו של דבר התעייפנו.
לסיריוס היו פנסים בשתי העיניים ולי ירד דם מהאף ומהשפתיים,שנינו נשמנו נשימות עמוקות כדי להרגיע את כל האדרנלין שהתפרץ מאתנו בבת אחת.

נפלתי על מיטתי באפיסת כוחות מופגנת. ככה זה, כשאתה בן, אסור לך בשום אופן לסרב למכות .
אם תסרב למכות עם סיריוס, הוא יגיד שאתה פחדן. אם הוא יגיד לך שאתה פחדן, כולם יחשבו שאתה פחדן. אם כולם יחשבו שאתה פחדן, כולם ינסו ללכת אתך מכות. אם תסרב להם תהיה עוד יותר פחדן ואף אחד לא יתקרב אליך חודשיים, מקסימום שלוש.

סיריוס הוא אחד שדעתו קובעת, רק בגלל שהוא מקובל וכל הבנות חולות עליו.
"מניאק"
"פוץ"
"מפגר"
"מטורף"
"מטומטם"
"דיקטטור"
"איזו מין קללה זאת דיקטטור?!"
"לא יודע,אימא שלי פעם אמרה לי את זה." אמר סיריוס.
שתיקה.
"איזה מין אימא תקלל את הבן שלך ככה?" שאלתי אותו. ידעתי שזאת הייתה טעות.
"אימא שלי למה, יש לך בעיה עם זה?!" צעק עליי סיריוס ואני שתקתי.
סיריוס נראה כאילו כל עולמו מתמוטט סביבו.

"מה מציק לך, סיריוס?" שאלתי בקול רך (עד כמה שקול גברי יכול להיות רך).
"ההורים שלי...הם..." מלמל סיריוס, ובסופו של דבר אמר "בחופשה האחרונה,הייתה ערב חג משפחתית,ואחת הדודות שלי קיבלה עוף ירוק. כמובן שכולם חשבו שזה היה אני... בכל מקרה, אחרי הארוחה הם שאלו אותי אם זה הייתי אני, ואמרתי שלא,אז אימא שלי לקחה את אבא שלי לשיחה,ושמעתי שהיא אומרת לו `עדיף ילד בוגד על פני ילד שקרן`. אז אבא שלי בא אחרי זה והחטיף לי מכות עם חגורה" אמר סיריוס. הוא בדק את תגובתי, ואז המשיך; "והיום קיבלתי מהם מכתב...והיה כתוב בו שהם מגרשים אותי. סופית. ושאם אחזור עוד פעם לבית שלהם, הם.. יהרגו אותי." סיים סיריוס ועיוות את פניו כשראה את התגובה המזועזעת שלי לדבריו.
"אבל זה באמת היית אתה?" שאלתי אותו את השאלה הכי אטומה שאפשר לשאול באותו רגע.
"לא. חמש דקות לפני הארוחה המשפחתית רגולוס אמר שהוא שונא את אותה דודה. אבל מי יחשוד ברגולוס הקטן, הילד הטוב של אימא. רגולוס לקח לי הכל " אמר סיריוס בעלבון. מזל שאני לא אחות בכורה.
"מה הוא לקח לך חוץ מהיחס של ההורים?" שאלתי אותו, ואז נזכרתי במה שרמוס אמר.
`היו לי מערכות יחסים עם סיריוס ועם רגולוס, עם סיריוס אפילו שכבתי`.

אז הבנתי.

"אני יודע עלייך ועל רמוס, סיריוס. זה בסדר. אז בעצם, רגולוס לקח לך את רמוס?" שאלתי אותו.

וסיריוס עיוות את פניו והנהן. לא חשבתי שרמוס חשוב לו עד כדי כך.
נשמתי עמוק ואמרתי לסיריוס "אבל, סיריוס, לך יש כל בחורה שאתה רוצה. אפילו כמה בחורים היו רוצים להיות אתך,למה אתה תמיד רוצה את מה שאתה לא יכול להשיג?"

 שיט,שיט שיט.
"כי ככה! פשוט ככה! ככה אני-זה סיריוס בלק,ואם זה לא טוב לך אל תהיה חבר שלי".
"זה מאוד אנוכי מצדך להתנהג ככה" אמרתי .
"זה מאוד נשי מצדך להתנהג ככה" הוא אמר לי ופרצנו בצחוק.
לאחר מכן סיריוס נתן לי חיבוק רופף - מה שנקרא-חיבוק גברים - והשלמנו.
לא כאילו היה לנו כל כך על מה להשלים.,רק הלכנו מכות. זה היה די נורמלי אצלנו.
שתקנו כמה רגעים ואז סיריוס אמר לי "אתה יודע, נחמד לי להיות אתך. כלומר, ג`יימס, אם אני אספר לו משהו על המשפחה שלי-הוא יגיד לי שאני שם לב לשטויות, רמוס יכריח אותי לדבר איתם ופיטר רק יסכים לכל מה שאני אומר. אתה...לא יודע. כיף לדבר אתך אחי".
"אתה יודע, לפעמים נראה לי שכל אחד קיים בשביל משהו" אמרתי לסיריוס.
"בטח כל הבחורות האלה שאני יוצא איתן חושבות שאני קיים בשביל להיות חתיך. כלומר, הן אומרות שהתפקיד שלי זה להיות חתיך וילד רע. מה איכפת להן שיש לי בעיות בבית?" אמר סיריוס בספק-שאלה ספק-אמירה ואני שאלתי אותו "למה אתה חושב שאני קיים?"
"כדי להיות אדם טוב, דייויד. כי אתה באמת בנאדם טוב. באופן חריג לקונדסאי" הוא אמר.
צחקנו.
אחר כך ירדנו לחדר המועדון והתיישבנו ליד רמוס שהיה שקוע בספר.
"מה אתה קורא?" שאלתי אותו,והוא השיב "אלרגיה לקסמים. זה ספר על מוגל שאח שלו קוסם והחלום שלו זה להיות גם הוא קוסם " אמר רמוס.
"נשמע מעניין. כשתסיים לקרוא תוכל להביא לי?" שאלתי אותו,והוא מלמל "כן" והוריד את העיניים מהספר והביט בנו.
"מה קרה? אתם נראים כאילו הלכתם מכות" אמר רמוס שהביט בי ובסיריוס בדאגה.
"כי באמת הלכנו מכות" אמר סיריוס וחייך ללוסיה מהשנה השביעית חיוך פלרטטני.
"למה?" שאל רמוס וסובב את סיריוס אליו ,בעוד לוסיה מחייכת לסיריוס חיוך חולמני.
"סתם,לא משהו מיוחד" אמר סיריוס ושלח לא לוסיה - למרבה הקיטש- נשיקה באוויר.
רמוס חבט במצחו, אני חבטתי בראשו של סיריוס, והלכנו לארוחת ערב.
התיישבנו ליד ג`יימס שנראה מרוצה במיוחד היום. הוא גם שמר לי מקום, דבר די נדיר.
רק התיישבתי על הכסא וג`יימס אמר לי "תודה תודה תודה תודה תודה תודה!!" מה שהגביר את החשד שלי לזה שהוא התחרפן סופית.
"מה קרה, ג`יימי?" שאלתי אותו בחשד.
"תודה שנעלת אותי ואת לילי! זה לא הדרך שבה ציפיתי שתעזור לי, אבל זה עזר!" אמר ג`יימס.
בין רגע החיוך שהיה מרוח על פניו של סיריוס בגלל הפלרטוט עם לוסיה נמחק, והוא נאנח.
רמוס נראה מעוצבן. "סיריוס, סוף סוף ג`יימס הצליח לדבר עם לילי ואתה לא מפרגן?"
אני הוספתי "אל תתעצבן, תסתכל על הצד הטוב- הוא לא יחפור לנו יותר עליה, נכון?"
ג`יימס - שלא שם לב בכלל להתעצבנות של סיריוס- אמר "היא הסכימה לצאת איתי".
חייכתי.
"מזל טוב, ג`יימס. סוף סוף קיבלת את מה שאתה רוצה" אמרתי בחיוך מרוצה ושמח.
אכלנו כמה דקות שבהן ג`יימס דיבר בהתלהבות על מה שקרה להם בחדר הנחיצות.
"ארון בגדים. וואו, איזה מקום רומנטי להציע לה לצאת" אמר רמוס בציניות והוסיף "בהצלחה איתה".
פיטר, שהגיע ממגדל האסטרונומיה, התיישב ליד סיריוס ושאל "מה קרה הפעם?"
"ג`יימס עוזב אותנו סופית בשביל הג`ינג`ית השתלטנית ההיא" אמר סיריוס ופיטר אמר
"הו, נתגעגע אלייך ג`יימס. כמה גדלת, לא ייאמן, כבר יוצא עם בחורות". פיטר אמר את זה בטון של הדודה-שלא-ראתה-אותך-שלוש-ימים-וכבר-חושבת-שגדלת.* גיחכנו.
"אוף סיריוס, למה אתה לא יכול לפרגן לי?" שאל ג`יימס בקול ספק נעלב ספק משועשע.

סיריוס עשה פרצוף מעוצבן ואז קרץ לאנג`לינה מהפלפאף שבחנה את גופו בחולמנות.
ג`יימס התחיל להתעצבן בגלל חוסר תשומת הלב של סיריוס, אבל רמוס הסתכל עליו במבט של `תתאפק`.
לאחר כמה דקות של אכילה שקטה, מה שלא אופייני לקונדסאים, ג`יימס קם ואמר בקול דרמטי
"יש לי משהו חשוב להגיד לכולם!" הכריז והוסיף, "אני גאון!"
כולנו גלגלנו עיניים ויכולתי להישבע ששמעתי כמה בנות נאנחות מאחורינו.
"כן, וגם מאוד צנוע!" צעק מישהו מרייבנקלו. נשמעו גיחוכים.
ג`יימס צעק מילה גסה לעברו וחייך לעבר לילי.
"ג`יימס, אמרתי לך כבר פעם שאתה דביל?" שאלתי אותו באנחה.
"כן. ומאז אני בטוח שאתה שקרן" אמר ג`יימס וחייך.

"טוב,אולי. אבל אני לפחות לא מכריז כמה אני גאון בפני כולם ומצפה שלא יחשבו שאני מסטול"
"אה כן?"
"כן."
"אה כן????"
"כןןןן."
"אה כןןןןןןןןןןןןןןןןן?????!!!!!"
"אוח, סתום".
"הא! ניצחתי אותך וניצחתי אותך ו..."
"כן, שמענו."
"נה נה בננה!! הא הא!!!"
"אני עדיין לא מבין מה אני עושה אתכם. חשבתי שהעתיד שלי יהיה יותר טוב"
"אבל אתה עדיין לא יכול בלעדינו, נכון דייוי?" שאל ג`יימס.
הבטתי בסיריוס, שהפסיק לפלרטט עם הבנות ונראה מעט מוזר.
כלומר, הוא חשב, חייך ושרבב שפתיים באותו זמן, דבר שהוא אף פעם לא עשה.
הוא לא הביט על דבר מסוים. הוא פשוט בהה באוויר, לא שם לב לסנדי הבלונדינית מהשנה השישית.

מקרה נדיר.
נשכתי את שפתיי. ג`יימס ופיטר לא יבואו אלי בחופש הגדול, רק סיריוס ורמוס. רמוס יגיע רק לחודש אחד, כלומר הוא יישאר עם סיריוס כל החופש.

מישהו אמר עינוי?
מצד שני, סיריוס יהיה הראשון שיגלה שאני בעצם בת. הוא יהיה היחיד שיהיה איתי ביום האחרון.**
"דייויד. דייויד? דייויד,  דייויד!!!!" צעק ג`יימס.
"מה?!" התפרצתי,
"למה אתה לא אוכל כלום?"
"כי אני לא רעב."
"אין דבר כזה לא רעב!" צעק ג`יימס וזרק עליי זית.
"הו,זאת הייתה טעות" אמרתי בכעס.
ג`יימס חייך.
"הכרזת מלחמה!" צעקתי והתחלנו לזרוק אוכל זה על זה, עד שסנדי קיבלה מנת פירה לפרצוף וצרחה עלינו שנפסיק. הפסקנו, בעודנו מגחכים על פרצוף הנערה הבלונדינית שמכוסה פירה.
לאחר מכן הארבעה ניסו להכניס לי אוכל לפה - ללא הצלחה- עד שרמוס אמר לי שאם אני לא אוכל משהו הוא מחרים את אספקת האלכוהול שלי.
מאוחר יותר הלכתי לחדר המועדון יחד עם רמוס, ועלינו לחדר.
"ועכשיו, ספר" אמר רמוס בתקיפות.
"מה?"
"על מה אתה וסיריוס דיברתם שגרם לכם ללכת מכות ולמה הסתכלת עליו כל הארוחה?"
"סתם. לא יודע.. רבנו ואז דיברנו, ו... נו רמוס! אל תהיה אישה. לא הלכנו מכות עם סיבה. זה נורמלי לגמרי. אנחנו תמיד עושים את זה" אמרתי.
"כן, אבל לא ככה. עם דם ופנסים... דייויד, אתה עד כדי כך אטום שאתה לא מבין שאני דואג לכם?! אתם החברים הכי טובים שלי, מרלין! אתם לא מספרים לי כלום!" התרגז רמוס.
"כי אין מה לספר " אמרתי בחוסר סבלנות.
"יש מה לספר" הוא אמר, "ואתה מספר לי עכשיו."
נאנחתי. "דיברנו על המשפחה שלו. זה נושא רגיש אצל סיריוס, אתה יודע. אם הוא ירצה הוא יספר לך..." מלמלתי בחוסר אונים. ידעתי שאם סיריוס היה רוצה שרמוס ידע את זה, הוא לא ישמח שזה בא קודם ממני.
רמוס התיישב על המיטה.
"מרלין.. אני שונא את המשפחה שלו" מלמל רמוס בכעס.

כמה פעמים אפשר להגיד `מרלין` במשפט אחד?! חשבתי לעצמי בכעס, ואז אמרתי "חשבתי שאת רגולוס אתה אוהב, לא?" רמוס החוויר.
הוא נשך את שפתיו ומלמל "כן. אבל, אתה יודע... אוהו, מרלין. הוא כל כך סיריוס".

חייכתי.

"ואת סיריוס אתה לא אוהב?" שאלתי אותו בעוד אני חושב על רגולוס בתור סיריוס.
"כן אבל בתור... נו, אתה יודע. היה ביננו פעם משהו, אבל...זה נגמר. וזהו." אמר רמוס באנחה.
"מה קרה שם?" שאלתי.
"הוא רצה לבדוק איך זה להיות עם גבר. הוא לקח את זה כבדיחה, ואני לא. זה היה אווילי" מלמל רמוס. "בוא נחליף נושא", הוא אמר ואני הנהנתי.
"אתה מכיר את השיר נערה במשקפיים*?" שאלתי אותו. הוא הניד בראשו לשלילה.
"אין סיכוי שאתה לא מכיר את זה.. זה הולך ככה..." מלמלתי ושרתי:

אהבתי פעם נערה במשקפיים
שראתה אותי קצת מטושטש
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש

בגלל החלונות שלה, האלה
לא יצא לנו להיפגש
היא הסתכלה עלי כמו מכלא
את מבטה היה אפשר רק לנחש

עם משקפיים, מה לא עשינו
צמודים בירידות, בעליות
אבל כמה שקרובים היינו -
תמיד היו בניינו זכוכיות

אהבתי פעם נערה במשקפיים
שראתה אותי קצת מטושטש
ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש

היא לא ראתה אותי כמעט שנתיים
יום אחד קמה והלכה
אמרה: `הייתי בלי המשקפיים
והוא היה כל כך דומה לך...`

עם משקפיים, מה לא עשינו
צמודים בירידות, בעליות
אבל כמה שקרובים היינו -
תמיד היו בניינו זכוכיות

ילדה כל כך יפה, אבל שנתיים
היא לא ראתה אותי ממש

רמוס חייך אלי והנהן.
"מתאים לג`יימס לשיר את זה, לא?"
"כן,רק שהיחידה שהוא ישיר לה זאת לילי, ולה אין משקפיים" אמרתי. צחקנו.

"ממש כיף לי לדבר אתך" מלמל רמוס.
"תודה. אוף,למה אני תמיד זה שנוח לדבר איתו, מרלין?!"
"גאד. זה עד כדי כך נורא להיות זה שכולם נהנים לדבר איתו?" הוא שאל אותי****.
"הרגע נשמעת כמו סנדי פני פירה" אמרתי, בעודי נוחר מרוב צחוק.
"מה אתה רוצה? אני מסתובב יותר מידי עם בחורות כמוכם דייויד. אין מה לעשות... " צחק רמוס.
"סתמי רמינה,ייהרס לך האיפור מרוב דיבורים" אמרתי לו בקול נשי והתחלנו לדחוף אחד את השני בשעשוע.
ג`יימס נכנס לחדר והצטרף למכות המדומות, שהפכו למלחמת כריות ,שהפכו לזריקת עטיפות ממתקים, שהפכו למסיבת אלכוהול, שסיריוס הגיע מאיפה שהוא לא היה והצטרף אליה.
שתינו עד קלות נשמתנו.
"איחרתי?" שאל פיטר שרץ לחדר במהירות.
"לא פיטי!! בוא, תשתה משהו" מלמל ג`יימס ושיהק.
כולנו התפוצצנו מצחוק מהשיהוק והתחלנו לשהק תוך כדי צחוק, עוד יותר צוחקים.
התחלנו לדבר שטויות ופתאום סיריוס הכריז "צריך להתאמן ללהקה! בואו לחדר החזרות!"
הלכנו אחריו, שיכורים, והתיישבנו כל אחד במקום שלו; רמוס ליד המיקרופון, אני ליד הגיטרה החשמלמלית (אופסי?), ג`יימס על התופים, פיטר ליד האורגנית וסיריוס על יד גיטרת הבס.
ליטפתי את הגיטרה החשמלית באהבה. כמה זמן לא ניגנתי בה? אה, חמישה ימים.
הוצאתי מהגיטרה צליל דק ומתמשך ואז התחלנו לריב איך יקראו ללהקה.
בסופו של דבר ההצעה של פיטר-"אחי ערפד*&"-נבחר.
ואז התחלנו לנגן את eight ***days a week, שיר די קיטשי אבל חוץ מזה שיר חמוד.
אחר כך ג`יימס החליט שהוא שר,והתחיל לזמר את u.s.s.r back in the**** בקול מקרטע ואנחנו התפקענו.
אני התחלתי לשיר את revolution -של הביטלס- וג`יימס התחיל לשיר את "כשמוגל מתאהב במכשפה",של להקת שיקוי פולימיצי, פיטר שר את "נראיתי כמו היפוגרף מחורפן" של להקה חדשה בשם אחיות הגורל, ואחרי זה סתם ניגנו דברים לא מובנים.
היינו שם המון זמן. ובסופו של דבר חזרנו לחדרנו, עייפים אך שמחים.

____

בוקר.

סוף שבוע.

הפרצוף של סיריוס מעלי.

הפרצוף של סיריוס מעלי?!
"אוף,למה אתה חייב להעיר אותי ככה כל בוקר?! ועוד בסופי שבוע?" נאנחתי בכעס.
"צ`יוואווה*****, כבר 9 בבוקר, הארוחה התחילה. תתלבש. יש לך תוכניות להוגסמיד?" שאל אותי סיריוס.
"לא, לא במיוחד. אבל לג`יימס יש" אמרתי וחייכתי."לילילילי וג`יימס! לילילילי וג`יימס!" זמזמתי.
"אווה, אל תזכיר לי את זה. בכל מקרה, רוצה ללכת איתי לדובשניירה? לא רציתי לצאת עם אף אחת היום.. אני רוצה לתכנן משהו. אז נלך?" שאל אותי בשנית, ואני הנהנתי.
התקלחתי, התלבשתי במהירות, והלכתי יחד עם סיריוס לארוחת הבוקר.
"הו! תראו מי נזכר להתעורר!" שמעתי את הקול הלעגני של ג`יימס.
"בוקר טוב גם לך ג`יימס. בהצלחה בדייט" אמרתי לו ופניתי אל רמוס- "יש לך תוכניות להיום?"
"לא. בעיקרון רציתי ללכת לקניית האלכוהול והמתיחות הקבועה שלנו." אמר רמוס.
"אני לא בא אתכם. קבעתי עם מישהו" צייץ פיטר. משכנו בכתפינו.
סיימנו לאכול ויצאנו לעבר הוגסמיד.


___

*של יהונתן גפן,שיר מקסים. ממליצה מאוד,בעיקר לבעלי המשקפיים המאושרים.
**השם רמינה לקוח מהפיק אב"מ (איש בחצאית מיני),שדרך אגב,מומלץ בחום!
*** שיר של הביטלס. אוהו,אני לא שפויה.
****עוד שיר הביטלס. זהו,אני לא מציינת את זה יותר!
*****מה אתם רוצים?! אני גרוע בלהמציא שמות חיבה!

הפרק הקודם		הפרק הבא