אבק פיות

הפעם הלכתי על קטע יותר קאנוני עם יותר תיאורים.
אני במצב רוח די בוער, אז הפרק יצא עצוב, כעסני, וממש ממש יפה. בעיקר יפה=]
אוהבת אתכם! תהנו:)

לילי ישבה על מיטתה של חברתה וניסתה להכין את שיעורי הבית הרבים שפרופסור בינס נתן להם באותו היום.

"שיטות כריית הכסף של הגובלינים במאה ה-13 ושימושם בסחירה עם הקוסמים היו..."

'היו עיצבון אחד גדול,' השיבה לילי על השאלה, ממורמרת . היא קראה את השאלה הזו כבר בפעם השלישית, ולא הצליחה להתרכז בה ולענות עליה.

שאר חברותיה לחדר הלכו לינשופיה כדי לשלוח מכתבים למשפחותיהן, או שהן היו בחוץ, נהנות מהשעות הבודדות שנותרו עד שהשמש תשקע. הן הציעו שתצטרף אליהן, אבל היא אמרה שתצטרף כאשר תגמור את שיעוריה.

הן הלכו במשיכת כתפיים, לא לפני שהחליפו ביניהן מבט של  'מקרה אבוד'.  

כאשר קלטה לילי שהיא שוב שוקעת במחשבות זרקה את עט הנוצה שלה על המיטה בייאוש, קמה מהמיטה, ניגשה אל החלון המקומר ופתחה אותו.  

פרץ של אוויר רענן שטף את פניה בשמחה והיא חייכה אליו.

תמיד הטבע היה חברה הטוב ביותר. היא השתובבה עם הרוח, אהבה את השמש, שיחקה עם הים, ליטפה במבטה את החולות וקרצה אל הכוכבים.

היא צריכה דחוף קצת טבע.

כעבור כמה דקות היא נכנסה אל היער האסור עם תיקה בחשאי.

                                      ^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

ג'יימס היה מאושר.

הייתה לו חברה שאפילו סיריוס הבררן לא היה פוסל, מרכז העניינים היה סביבו, והכי חשוב, הוא היה בטוח שלילי אוואנס מקנאת. לא היה לו מושג שפשוט לא אכפת לה ממנו ומחברתו, אף על פי שהיא בהתחלה באמת לא הבינה כיצד ייתכן שהוא לא בא אליה.

אבל היא דיכאה את המחשבה האנוכית הזאת מראשה, ועכשיו באמת לא אכפת לה ממנו. בכלל.

ג'יימס לא ידע את כל זה, ולכן חשב שהיא מקנאת.

הוא קצת ריחם על חברתו על כך שהוא רוצה אותה רק כדי לגרום ללילי לקנא, אבל מילא, הוא כבר עשה את זה, ואין דרך חזרה.

עכשיו הוא עמד עם ג'ני חבוקה בזרועותיו בחדר המועדון ושניהם פטפטו וצחקו עם סיריוס שחיבק בכל יד שלו בת אחת. הוא צריך קצת אוויר.

"מאמי," אמר ג'יימס, מנסה להשתחרר מאחיזתה של ג'ני. "אני יוצא לכמה דקות לשאוף אוויר."

ג'ני עפעפה בעיניה המאופרות בטוב טעם. "רוצה שנלך יחד?" שאלה אותו ומיהרה לאחוז בידו.

היא לא הייתה הסגנון שלו, אבל הוא יוכל לסבול אותה עד שהג'ינג'ית תתחיל לקנא. "לא, בובה, זה בסדר," השיב לה, מנסה לנהוג בעדינות ונחת שנגדו את אפיו הנמרץ.

"מה שתגיד," אמרה לו, "אני אשאר כאן."

הוא חייך אליה חיוך עייף, ואז פנה ויצא מחדר המועדון.

הוא פלט אנחת רווחה.

                        ^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

לילי התהלכה ביער. רעש העלים המרשרשים תחת רגליה נעם לה, אך היא חיפשה מקום בו לא תהיה בולטת מדי.

היא מצאה עץ בעל גזע רחב וחזק והחלה לטפס עליו. היה זה עץ גבוה, שגזעו התפצל באמצע הדרך ויצר שני גזעים קטנים.

אחד מהם היה כרות, והיא התיישבה עליו וליטפה אותו בניחום באצבעה, כאומרת לו שיום אחד ישוב ויגדל לענף עבות ובריא.

היא הביטה סביבה; הנוף היה מרהיב. "איזה יופי!" לחשה בהתפעלות.

צמרות העצים הירוקות נעו ברוח, ולהקת ציפורים חצתה את השמיים המאדימים.

לילי האהילה על עיניה בכף ידה. "והשמש- תראו את השמש!" היא דיברה לעצים. הם היו בשבילה חיים כמו כל אחד אחר.

השמש הייתה יפהפייה, כאילו הייתה במצב רוח טוב ורצתה לעשות טוב גם לאחרים.

השמיים קיבלו גוון אדמדם, כתום וורוד, והעולם נראה יפה עד כאב. כל כך יפה עד שלילי שרה ליער.

היה זה מזמור בשפה לא ידועה, שלילי לא ידעה את פירושה. הוא דמה במקצת לאינדיאנית.

הרוח שיחקה בשיערה שתאם כעת את צבע השמיים והעיפה סביבה עלים שנשרו מן העצים.

היא שרה בקול כה ענוג ועדין עד כי נדמה היה שהיא אחת מציפורי השיר הרבות שחיו ביער.

אולי משום כך הן התאספו בעצים שסביב העץ שעליו ישבה, ופצחו איתה בשירה. ציפור אחת התיישבה על אצבעה.

צמרות העצים נעו ברוח והקסם פעל בשיא עצמתו.

ואז הגיע ג'יימס. הוא שמע ברגע שנכנס ליער את הקול הענוג והצלול ששר במקום כלשהו בין העצים.

הוא התחבא מאחורי אחד העצים והביט בשרה. זו הייתה לילי.

הוא הקשיב לה כמה דקות, שבוי בקסמו של השיר, מסוגל להקשיב לה שרה כמה שעות תמימות.

אבל אז הוא דרך על זרד.

בבת אחת הקסם פג.

הציפורים התעופפו, השמש שקעה והעצים הפסיקו לנוע ברוח.

לילי ירדה מהעץ במהירות. "ג'יימס פוטר!" התנשפה ועיניה הירוקות ירו עליו זיקים של אש.

"ז... זה היה... קס... קסם אמיתי..." היא התנשפה בכעס.

"יותר... יותר מוצלח מכל... כל קסם שאנחנו עושים עם השרביטים שלנו... ואתה... אתה הרסת אותו!" אמרה לו בנימה מאשימה.

"אני... אני כל כך מצטער," גימגם ג'יימס, לא יודע מה לומר מרוב חרטה. "אני רציתי רק להיות פה קצת, ושמעתי אותך ואז נשארתי ו..."

"והנה הוכחת מחדש בגלל מה אני שונאת אותך!" נבחה לילי, חטפה את תיקה שנח למרגלות העץ, ורצה משם.

'בטח "מבטו המהפנט,"' חשבה לילי בזעם טהור בעודה ממהרת במדרגות המובילות לחדר המועדון של גריפינדור.

'בחיים אני לא חושבת ככה יותר. לא בהקשר שלו ולא באף הקשר!' היא עלתה למגורי הבנות ונעלה את עצמה בשירותי הנשים לפני שמישהו יתחיל לשאול אותה שאלות.

וג'יימס? הוא נשאר שם באותו המקום הרבה זמן אחרי שלילי הלכה.

מילותיה עדיין הדהדו בו, חדות כתער, מכאיבות יותר מאשר היו כואבות אילו הייתה לוקחת פיגיון ותוקעת אותו עמוק בתוך ליבו.

שלושת המילים הללו. 'אני שונאת אותך.'

הפרק הקודם		הפרק הבא